Newsletter Parashat Chaye Sara



Have a look at our website  


Sephardic World  
From Glory to Dispersion – The Sephardi Lisbona family from Damascus

David Lisbona will discuss the history of his Sephardic ancestors who originated in Portugal and later settled in Damascus, a major city on the Silk Road. The 'Franco' Sephardic community maintained a distinct identity from the indigenous Arabic-speaking Jews. Using available historic and genealogical sources, including records new to us, David tells the remarkable story of his family, who were prominent in the Damascene Jewish community. Upheavals in the Ottoman Empire and the opening of the Suez Canal led to a decline in the community, with migrations to Egypt, England, the United States and elsewhere.

Topic: From Glory to Dispersion – The Sephardic Lisbona family from Damascus

Time: Nov 16, 2020. 2pm NYC, 7pm London, 8pm Amsterdam/Paris, 9pm Jerusalem.

Join Zoom Meeting

Can you help us? Our supporters on Patreon contribute towards covering our costs. If you can make a small monthly donation, it would be much appreciated.

If you can't get into the Zoom meeting, there is an overflow on Facebook

Best wishes,

Ton Tielen and David Mendoza
Sephardic World  


לוח זמני תפלה לחורף תשפ״א

Winter Timetable 5781 – 2020/21

מוצאי שבת



מנחה שבת

סוף זמן קריאת שמע

הדלקת נרות

מנחה וקבלת שבת


שבת פרשת






Shema before

Candle Lighting

Minha & Kabbalat Shabbat



















13/14 Nov

חיי שרה (ש''מ)

Q & A on Parashat Chaye Sara

  1. Name the four couples buried in Kiryat Arba.
    23:2 – Adam and Chava, Avraham and Sara, Yitzchak and Rivka, Yaakov and Leah.
  2. What did Sarah hear that caused her death?
    23:2 – That Yitzchak was almost slaughtered.
  3. What title of honor did the Bnei Chet bestow upon Avraham?
    23:6 – Prince of G-d.
  4. Where was Avraham born?
    24:7 – Ur Kasdim.
  5. How were Avraham's camels distinguished?
    24:10 – They were muzzled, so they wouldn't graze in the fields of others.
  6. What is meant by “all the good of his master in his hand”?
    24:10 – Eliezer carried a document in which Avraham gave all he owned to Yitzchak so that people would want their daughter to marry him.
  7. What special character trait did Eliezer seek when choosing a wife for Yitzchak?
    24:14 – He sought someone who excelled in performing acts of kindness.
  8. Why did Avraham's servant, Eliezer, run toward Rivka?
    24:17 – He saw that the waters of the well rose when she approached.
  9. Why did Lavan run to greet Eliezer?
    24:29 – Lavan coveted his money.
  10. When Lavan told Eliezer that the house was cleared out, what did he remove?
    24:31 – Idols.
  11. Who did Eliezer want Yitzchak to marry?
    24:39 – His own daughter.
  12. Aside from Eliezer, to which other people did Rivka offer to give water?
    24:44 – To the men who accompanied Eliezer.
  13. Lavan answered Eliezer before his father, Betuel, had a chance. What does this indicate about Lavan's character?
    24:50 – That he was wicked.
  14. What did Rivka mean when she said “I will go?”
    24:58 – I will go even if you don't want me to go.
  15. What blessing did Rivka's family give her before she departed?
    24:60 – That the blessings given to Avraham would continue through her children.
  16. Who was Ketura?
    25:1 – Hagar.
  17. What gift did Avraham give to Yitzchak?
    25:5 – The power of blessing.
  18. How old was Avraham when he died?
    25:7 – 175 years old.
  19. For how many years did Yaakov attend the Yeshiva of Ever?
    25:17 – 14 years.
  20. How many times is Eliezer's name mentioned in this week's Parsha?
Halachot from Maran Rabbi Ovadia Yosef Ztz'l

מי שנסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו בברכת המזון

הנה הלכה רווחת, שהואיל ומצות ברכת המזון היא מן התורה, כמו שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה', לכן המסתפק אם בירך ברכת המזון אם לאו, חייב לחזור ולברך ברכת המזון מספק, לפי הכלל “ספק דאוריתא (של תורה) להחמיר”. וכמו שביארנו כבר בדין הזכרת “רצה והחליצנו” בברכת המזון ביום השבת. ולפי זה נראה לכאורה שהוא הדין לענין מי שמסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו ביום השבת, שהואיל ואם שכח להזכיר רצה והחליצנו הדין הוא שצריך לחזור ולברך, אם כן הוא הדין גם כן שמחמת הספק יצטרך לחזור ולברך.

אלא שבאמת, אף שברכת המזון היא מן התורה, מכל מקום דין הזכרת רצה והחליצנו בברכת המזון אינו מן התורה. וכן כתבו רבים מרבותינו הראשונים, ומהם הרשב”ץ (רבי שמעון בר צמח) בפסקיו לברכות (מט.). ועוד. ועל כן נראה יותר שכאשר הוא מסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו או לא, הרי הדין הוא שאינו צריך לברך, לפי הכלל “ספק דרבנן להקל”. שהרי מן התורה יצא ידי חובת ברכת המזון אף אילו לא הזכיר רצה והחליצנו.

אולם בשו”ת בשמים ראש סי' רפז, (המיוחס ברובו לרבינו הרא”ש), כתב, שהואיל וחזקה על אדם שהוא ממשיך בברכתו כפי שהוא רגיל לברך בכל ימות השבוע, על כן יש להניח יותר שלא הזכיר בברכת המזון “רצה והחליצנו”, ולכן עליו לחזור ולברך ברכת המזון כדין מי שנזכר שבודאות לא הזכיר רצה והחליצנו בברכת המזון. וכמו שאנו פוסקים לענין מי שנסתפק לאחר שסיים תפילתו בימים אלו, אם הזכיר בתפילתו בברכת השנים “ותן טל ומטר לברכה”, שאנו מניחים יותר ששכח שאנו בימות הגשמים, והמשיך כרגילותו בימות הקיץ שאין מבקשים על הגשמים, ועל כן חייב לחזור ולהתפלל, כמו כן הדין לענין הזכרת רצה והחליצנו.

ומרן הרב עובדיה יוסף זצוק”ל, אחר שדן בענין זה באריכות בספרו שו”ת יביע אומר (ח”ז דף סח), כתב, שאף שבדרך כלל אנו נוטים לומר שחזקה על כל אדם שהמשיך ברגילותו בתפילה ושאר ענינים, מכל מקום לענין ברכת המזון בשבת, יש סברא שעומדת כנגד חזקה זו, שהואיל ואימת השבת עומדת על האדם ביום השבת, שהרי כל האוירה ביום השבת משתנה, והאדם רגיל להזהר בכל איסורי שבת בכל רגע ורגע, אם כן יש מקום לתלות שאדרבא זכר שהוא יום השבת ולא שכח להזכיר רצה והחליצנו. ואף שלא יצא הדבר עדיין מידי ספק, מכל מקום הואיל וביארנו כבר שדין הזכרת רצה והחליצנו אינו אלא מדרבנן ואינו מן התורה, אם כן חזר הדין שספק דרבנן להקל, ועל כן להלכה בנדון כזה אין לחזור ולברך ברכת המזון.

ולסיכום: מי שסיים ברכת המזון (בסעודות הראשונה והשנייה) ביום השבת, וכעת הוא מסופק אם הזכיר בברכת המזון רצה והחליצנו, אינו חוזר לברך ברכת המזון, הואיל ועיקר דין הזכרת רצה והחליצנו אינו אלא מדרבנן. ואין לחוש לכך שמסתמא המשיך ברגילות לשונו בכל ימות השבוע ולא הזכיר רצה והחלצינו, מכיון שכנגד זה יש לומר שהואיל ואימת השבת עליו, זכר להזכיר בברכתו רצה והחליצנו.

ואם לאחר שסיים ברכת “בונה ירושלים” הסתפק אם הזכיר רצה והחליצנו, ועדיין לא התחיל בברכת “הטוב והמטיב” שאחרי ברכת בונה ירושלים, אז יתקן את הדבר על ידי שיברך “ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם” וכו', כמו שביארנו בהלכה הקודמת.

If One is Unsure Whether or Not One Has Inserted “Retzeh Ve’Hachalitzenu” into Birkat Hamazon

The Halacha is clear that since Birkat Hamazon is a Torah obligation, as the verse states, “And you shall eat and you shall be satisfied and you shall bless Hashem, your G-d,” if one is unsure whether or not one has recited Birkat Hamazon, one must recite Birkat Hamazon over again based on the rule, “When in doubt regarding a Torah law, one must act stringently.” It seems that the same should apply to one who is unsure whether or not he has recited “Retzeh Ve’Hachalitzenu” on Shabbat, for since we know that if one forgets to insert “Retzeh Ve’Hachalitzenu” one must repeat Birkat Hamazon, the same should apply that even when one is unsure, one must likewise repeat Birkat Hamazon.

Nevertheless, the truth of the matter is that although reciting Birkat Hamazon is a Torah obligation, inserting “Retzeh Ve’Hachalitzenu” is not. Many Rishonim write likewise including the Tashbetz, in his work on Masechet Berachot (49a), and others. Based on this, it would seem that when one is unsure if he has recited “Retzeh Ve’Hachalitzenu” or not, one need not repeat Birkat Hamazon based on the rule, “When in doubt regarding a rabbinic law, one acts leniently,” for according to Torah law, one has fulfilled his obligation of reciting Birkat Hamazon even without inserting “Retzeh Ve’Hachalitzenu.”

Nevertheless, the Responsa Besamim Rosh, Chapter 287 (which is attributed mostly to Rabbeinu Asher, the Rosh) states that since the assumption is that one has recited Birkat Hamazon the way one usually would during the rest of the week, we must therefore assume that one has omitted “Retzeh Ve’Hachalitzenu” and one must therefore repeat Birkat Hamazon similar to the law of one who is certain that he has not inserted “Retzeh Ve’Hachalitzenu” into Birkat Hamazon.

After dealing with this matter lengthily in his Responsa Yabia Omer (Volume 7, page 68), Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that although we usually follow the assumption that one follows one’s routine with regards to prayer and the like, nevertheless, regarding Birkat Hamazon on Shabbat there is an argument which counteracts this assumption which is that since the fear of Shabbat rests on an individual on Shabbat, for on Shabbat there is indeed a unique aura and one is therefore careful not to transgress the prohibitions of Shabbat at all times, there is thus room to assume that, on the contrary, one did not forget to insert “Retzeh Ve’Hachalitzenu.” Although this is still an uncertainty, since we have already explained that inserting “Retzeh Ve’Hachalitzenu” is only a rabbinic law, we must therefore follow the rule of “When in doubt regarding a rabbinic law, one acts leniently.” Thus, halachically speaking, in our scenario one would not repeat Birkat Hamazon.

Summary: If one concludes Birkat Hamazon (after the first and second Shabbat meals) and becomes unsure whether or not he has inserted “Retzeh Ve’Hachalitzenu” into Birkat Hamazon, one will not repeat Birkat Hamazon since the essence of reciting “Retzeh Ve’Hachalitzenu” is only based on a rabbinic law. One need not be concerned that one has followed his regular weekday routine of reciting Birkat Hamazon without inserting “Retzeh Ve’Hachalitzenu” since one is surrounded by the aura of Shabbat and one may therefore assume that one did remember to insert “Retzeh Ve’Hachalitzenu.”

If after reciting “Boneh Yerushalayim” one becomes unsure whether or not one has recited “Retzeh Ve’Hachalitzenu” and one did not yet begin the blessing of “La’ad Ha’el Avinu,” one may correct this by inserting the blessing of “Baruch Ata Hashem etc. Shenatan Shabbatot etc.” as we have discussed in the previous Halacha.