מתנות לאביונים

בהלכה
הקודמת

,
ביארנו
באופן כללי את חיוב מצות “מתנות לאביונים” ביום פורים. כלומר, לתת שתי
מתנות לשני אביונים.

מה
צריך לתת?
ומצות
מתנות לאביונים, אינה דוקא במתנות ממש, אלא רשאי לתת לאביונים מעות (כסף) כדי
שיוכלו לקנות ממנו צרכי סעודת פורים.

כמה
צריך לתת?
ירא
שמים יתן מתנות לאביונים בעין יפה ובסבר פנים יפות, והנה שכרו ופעולתו לפניו. וכמה
הוא חיוב מתנות לאביונים?, הנה מעיקר הדין אין קצבה במעות פורים, כי מן הדין די
בנתינת פרוטה, שהוא סכום הקטן שיש בכל מקום (וכגון בארץ ישראל מטבע של חצי שקל
וכדומה), ומכל מקום כאמור, עדיף להרבות במתנות לאביונים, מלהרבות בסעודת פורים
ובמשלוח מנות. ועל כל פנים נכון שלא יפחות מסכום שיוכל האביון לעשות ממנו סעודת פורים.

החילוק
בין משלוח מנות למתנות לאביונים
בהלכה
הקודמת ביארנו, שיש לתת את המשלוח מנות, באופן שהמקבל ידע ממי קיבלת את המעות,
והנותן ידע למי נותן. וזאת משום שטעם המצוה של משלוח מנות, הוא בכדי להרבות אהבה
ואחוה בין בני אדם. אולם לענין מתנות לאביונים אין הדין כן, אלא רשאי לתת את
המתנות באופן שהאביון לא ידע ממי קיבל, וכן הנותן לא ידע למי נותן.

וכן
במשלוח מנות, יש לתת מנות ממש, כלומר, דברי מאכל ומשקה, מה שאין כן במתנות
לאביונים, שיכול לתת לאביונים מעות, שיוכל לקנות מהם את צרכי הסעודה.

חשיבות
מתנות לאביונים
וכתב
הרמב”ם (הלכות מגילה פרק ב), חייב אדם לשלוח לחברו שתי מנות בשר, או שני מיני
תבשיל, או שני מיני אוכלים (מאכלים), שנאמר: ומשלוח מנות איש לרעהו,
שתי
מנות לאיש אחד, וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח. וחייב לחלק לעניים מעות או
מיני אכלים ביום הפורים, לא פחות משני עניים, שנותן לכל אחד מתנה אחת, שנאמר:
ומתנות לאביונים. ומוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים יותר מלהרבות בסעודתו ובמשלוח
מנות לחברים, שאין שמחה גדולה מפוארה יותר מלשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים,
שהמשמח לב האומללים הללו, הרי הוא דומה לשכינה, שנאמר: “להחיות רוח שפלים
ולהחיות נפש נדכאים“.

נתינה
לגבאי צדקה
הנותן
מעות לגבאי צדקה, שהוא מחלקם לעניים בו ביום, יוצא ידי חובת מתנות לאביונים,
ששלוחו של אדם כמותו. וכן נוהגים רבים כיום, שהם נותנים לגבאי נאמן את כספי המתנות
לאביונים, והוא שלוחם לתת את כספי המתנות לעניים ביום הפורים. ועדיף לנהוג כן ממה
שיתן בעצמו את המעות, לאביונים כאלה אשר אינו יכול לדעת בודאות אם הם ראויים
למתנות אלו.

וכבר
הזהרנו בעבר על הצורך לשים לב שגבאי הצדקה הם אנשים יראי שמים, ולא לסמוך בעיניים
עצומות על ועדי הצדקה למיניהם

Matanot La’Evyonim

In
the previous
Halacha we briefly discussed the Mitzvah of “Matanot La’Evyonim”
on Purim day which is the distribution of two monetary gifts, one to each pauper.

The Rambam (Chapter 2 of Hilchot Megilla) writes: “One must send his friend two
portions of meat or two cooked foods or two food items, as the verse states,
‘And sending portions to one another,’ which means two potions to one person.
The more friends one sends to, the more praiseworthy he is. One must also
distribute monetary gifts or food items to the poor on Purim day, no less than
one gift to two poor people, as the verse states, ‘And gifts to the poor’. It
is more important for one to distribute more gifts to the poor than to spend a
lot on one’s feast or send gifts to many friends, for there is no greater and
more splendid happiness than to gladden the hearts of the poor, orphans,
widows, and converts; one who gladdens these downtrodden souls is comparable to
the holy presence of Hashem Himself, as the verse states, ‘To revive the spirit
of the downtrodden and to revive the soul of the oppressed.’”

One who fears Heaven should distribute Matanot La’Evyonim generously and with
good cheer and his reward will be great indeed. How much must a person give as
Matanot La’Evyonim? Although the letter of the law dictates that there is no
set amount for this gift and one fulfills his obligation by giving even a few
cents per pauper, nevertheless, it is preferable to spend more on Matanot
La’Evyonim then on the Purim feast or Mishloach Manot. (One should preferably
give enough so that the pauper will be able to make use of the sum for the
Purim feast.)

One who gives money to a charity treasurer who will subsequently distribute
this sum to the needy on Purim day on the donor’s behalf has fulfilled his
obligation, since “one’s messenger is like himself.” This is the prevalent
custom today as many people give their Matanot La’Evyonim to trustworthy treasurers
and they in turn distribute the money on the donors’ behalf on Purim day. It is
actually proper to fulfill the Mitzvah in this way rather than to give the
money to such people whom one cannot ascertain whether or not they are
genuinely needy.

However, we must warn our readers that when one gives these monetary gifts to
charity treasurers, one should take extreme caution to give only to treasurers
who are trustworthy and G-d-fearing, for we have heard of situations where
there have been individuals who have stolen the majority of the proceeds for
themselves and taken advantage of the plight of the truly downtrodden in order
amass wealth for themselves. Hagaon Ya’abetz writes in his Sefer Megillat Sefer
(about three hundred years ago) that most of the charity collected for the poor
of Jerusalem had been stolen by the charity treasurers who would pass the funds
from hand to hand and became rich in this way while not leaving even a fraction
of the proceeds for the poor people of Jerusalem, which eventually lead to the
collapse of the Ashkenazi community in Jerusalem. Similarly, we are clearly
aware of several organizations that collect money on behalf of widows and
orphans and keep all the proceeds for themselves, leaving only a tiny sum over
for the intended recipients. These greedy individuals who steal from the mouths
of the poor present themselves as righteous and upstanding individuals; as
such, one must be keen in order to avoid them. Anyone who cherishes his soul
should distance himself from such people in addition to warning others about
them, for donating to such individuals does not constitute Tzedakah at all. One
should give his Matanot La’Evyonim and all other Tzedakah for that matter only
to treasurers who are completely trustworthy and G-d-fearing or to Torah
scholars who are in charge of passing the charity on to G-d-fearing individuals
themselves.

We recommend giving donations to one’s local, G-d-fearing rabbi who will then
distribute the proceeds to the poor