Nesletter Parashat Behar Bechukotai – Shabbat Mevarechim



Have a look at our website 
This Shabbat 
Shabbat Mevarechim
Rosh Chodesh Sivan 
is on
Tuesday night 11/5 / Wednesday 12/5 
Shavuot Time Table 
also attached to this email
New Gemara Shiur in Ivrit with Rabbi Harary
Starting Masechet Ta'anit 
Sunday 2nd April 6.25pm, 
Mincha & Arbit 7.25pm
Shabbat Afternoon Programme
5:15 pm Avot Ubanim
5:50 pm Pirke Avot
6:00 pm Mincha
Save the Date

לוח זמני תפלה לקיץ תשפ״א

Summer Timetable 5781 – 2021

מוצאי שבת



סוף זמן קראת שמע


פלג מנחה (תה״ד)

פלג מנחה (לבוש)

מנחה וקבלת שבת


שבת פרשת




Shema to be read before

Candles to be
lit by


Earliest Candle lighting

Minha & Kabbalat Shabbat*



















7/8 May

בהר־בחקותי  (ש''מ)

For those not in the Bet Hakeneset, but wishing to bring in Shabbat with the Kahal, candles should be lit about 30 minutes after the time listed for Minha and Kabbalat Shabbat. (Unless the time listed in the ‘latest candle lighting’ column is earlier, when candles should be lit by that time, in all cases.

Q & A Parashat Behar Bechukotai

All references are to the verses and Rashi's commentary, unless otherwise stated.


  1. Why does the Torah specify that the laws of shemita were taught on Har Sinai?
    25:1 – To teach us that just as Shemitta was taught in detail on Har Sinai, so too, all the mitzvot were taught in detail on Har Sinai.
  2. If one possesses shemita food after it is no longer available in the field, what must he do with it?
    25:7 – Remove it from his property and declare it ownerless.
  3. The Torah commands, “You shall sanctify the fiftieth year.” How is this done?
    25:10 – At the beginning of the year the Beit Din declares, “This year is kadosh (sanctified).”
  4. Which two “returns” are announced by the shofar during yovel?
    25:10 – The return of the land to its original owner, and the “return” (freedom) of the slave from slavery.
  5. From where does the yovel year get its name?
    25:10 – From the sounding of the shofar. A ram's horn is called a yovel.
  6. What prohibitions are derived from the verse “v'lo tonu ish et amito — a person shall not afflict his fellow”?
    25:17 – One may not intentionally hurt people's feelings, nor give bad advice while secretly intending to reap benefit.
  7. What is the punishment for neglecting the laws of shemita?
    25:18 – Exile.
  8. If shemita is observed properly, how long is the crop of the sixth year guaranteed to last?
    25:21,22 – From Nissan of the sixth year until Sukkot of the ninth year.
  9. After selling an ancestral field, when can one redeem it?
    25:24 – After two years following the sale, until yovel. At the beginning of yovel it returns to the family automatically.
  10. Under what circumstance may one sell ancestral land?
    25:25 – Only if one becomes impoverished.
  11. If a home in a walled city is sold, when can it be redeemed?
    25:29 – Only within the first year after the sale. Afterwards, even in yovel, it does not return.
  12. What does the word “days” mean in this week's Parsha?
    25:29 – The days of an entire year.
  13. What is considered a walled city?
    25:29 – A city that has been surrounded by a wall since the time of Yehoshua.
  14. Why does the Torah say in 26:46 “Torot” (plural) and not “Torah” (singular)?
    25:35 – A non-Jew who lives in Eretz Yisrael and accepts upon himself not to worship idols.
  15. To what is one who leaves Eretz Yisrael compared?
    25:38 – To one who worships idols.
  16. If a person says “The leg of this animal shall be an olah offering” the animal is sold and sacrificed as an olah offering. What is the status of the money received for the animal?
    25:38 – The prohibition against taking interest is accompanied by the phrase, “I am the L-rd your G-d who took you out of Egypt.” Rashi explains that just as Hashem discerned in Egypt between those who were firstborn and those who were not, so too will Hashem discern and punish those who lend with interest, pretending they are acting on behalf of others.
  17. List three prohibitions which demonstrate the dignity with which one must treat a Jewish indentured servant.
    25:39-43 –
    1.Do not make him perform humiliating tasks.
    2.Do not sell him publicly.
    3.Do not make him perform unnecessary jobs.
  18. Who supports the family of the Jewish indentured servant during his years of servitude?
    25:41 – His master.
  19. If a Jew is sold as a servant to a non-Jew, does he go free after six years?
    25:54 – No. If he is not redeemed with money, he must wait until the yovel to go free.
  20. Where is it permitted to prostrate oneself on a stone floor?
    26:1 – In the Mikdash.


  1. To what do the words “bechukotai telechu” (walk in My statutes) refer?
    26:3 – Laboring in Torah learning.
  2. When is rain “in its season?”
    26:4 – At times when people are not outside (e.g., Shabbat nights).
  3. What is the blessing of “v'achaltem lachmechem l'sova” (and you shall eat your bread to satisfaction)?
    26:5 – You will only require a little bread to be completely satisfied.
  4. What is meant by the verse “and a sword will not pass through your land”?
    26:6 – No foreign army will travel through your land on their way to a different country.
  5. Mathematically, if five Jewish soldiers can defeat 100 enemy soldiers, how many enemy soldiers should 100 Jewish soldiers be able to defeat?
    26:4 – Two thousand.
  6. How much is “revava“?
    26:4 – Ten thousand.
  7. Which “progression” of seven transgressions are taught in Chapter 26, and why in that particular order?
    26:14,15 – Not studying Torah, not observing mitzvot, rejecting those who observe mitzvot, hating Sages, preventing others from observing mitzvot, denying that G-d gave the mitzvot, denying the existence of G-d. They are listed in this order because each transgression leads to the next.
  8. What is one benefit which the Jewish People derive from the Land of Israel's state of ruin?
    26:32 – No enemy nation will be able to settle in the Land of Israel.
  9. What was the duration of the Babylonian exile and why that particular number?
    26:35 – 70 years. Because the Jewish People violated 70 Shemitta and yovel years.
  10. How many years did the Jewish People sin in Israel up till the time the northern tribes were exiled?
    26:35 – 390 years.
  11. In verse 26:42, the name Yaakov is written with an extra “vav.” From whom did Yaakov receive this extra letter and why?
    26:42 – In five places in the Torah, Yaakov's name is written with an extra “vav” and in five places the name Eliyahu is missing a “vav.” Yaakov “took” these vavs as a pledge that Eliyahu will one day come and announce the redemption of Yaakov's children.
  12. What positive element is implied by the words “and I will bring them into the land of their enemies?”
    26:41 – G-d Himself, so to speak, will bring them into their enemies' land. This means that even when the Jews are in exile, G-d will supply them with leaders who inspire them to keep the Torah. This guards the Jews from assimilating into the host culture.
  13. In verse 26:42, why is the word “remember” not used in connection with the name of Yitzchak?
    26:42 – Because the image of Yitzchak's ashes (who was prepared to be brought as an offering) upon the altar is always before G-d.
  14. Why does the Torah say in 26:46 “Torot” (plural) and not “Torah” (singular)?
    26:46 – To teach that both the Written Torah and the Oral Torah were given to Moshe on Har Sinai.
  15. What happens when a poor person dedicates the value of a man to the Beit Hamikdash and doesn't have sufficient funds to fulfill his vow?
    27:8 – The person whose value was donated goes before the kohen, who sets the obligation according to the poor person's ability to pay.
  16. If a person says, “The leg of this animal shall be an olah offering” the animal is sold and sacrificed as an olah offering. What is the status of the money received for the animal?
    27:9 – The money is “chullin,” meaning it does not have “holy” status, except for the value of the animal's leg which does have “holy” status.
  17. If a person dedicates his ancestral field to the Beit Hamikdash and fails to redeem it before yovel what happens to the field?
    27:16 – It becomes the property of the kohanim who are on rotation at the beginning of yovel.
  18. Where must “ma'aser sheini” be eaten?
    27:30 – In Jerusalem.
  19. When a person redeems “ma'aser sheini” what happens to the food? What happens to the redemption money?
    27:31 – The food becomes permissible to him outside of Jerusalem. The redemption money must be brought to Jerusalem and used to purchase food to be eaten there.
  20. How does a person tithe his animals?
    27:32 – He passes them through a door individually and he marks every tenth animal with a rod smeared with red dye.
Halachot from Maran Rabbi Ovadia Yosef Ztz'l

חג השבועות

נאמר בפרשת מתן תורה,
“ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר”.
(שמות יט

חיים בן עטר, ה”אור החיים” הקדוש הקשה, שהרי בפסוקים שקודם לכן כבר נאמר
לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני”,
ואם כן לכאורה, מדוע כפלה התורה וכתבה שוב “ויחנו במדבר”, הרי ברור הדבר
שאם הגיעו למדבר גם חנו שם, ואם כן מה באה ללמדינו התורה בדבר זה

האור החיים הקדוש, כי פסוק זה בא ללמדינו שלשה עיקרים בקבלת התורה, שמבלעדי שלשת
הדברים הללו אי אפשר היה לקבל את התורה, ועל ידם נתרצה הקדוש ברוך הוא לתת לבני
ישראל את התורה

“ויסעו מרפידים”, שקודם קבלת התורה
, היו עם ישראל ברפיון ידים ועצלות גדולה, כדרכם של
עבדים משוחררים, ואף על פי כן הם הכינו עצמם והתגברו על מדותיהם הטבעיות, לקבל את
התורה בזריזות ובחשק, וקבלו על עצמם שלא להתעצל בלימוד התורה. כי כך טבע הדבר
בלימוד התורה, שדברי תורה צריכים חיזוק כל העת, ולכן התורה טורחת בכל פעם שהיא מזכירה
ענין לימוד התורה, לתת תוספת חיזוק, כמו שנאמר “לא ימוש ספר התורה הזה מפיך,
והגית בו יומם ולילה, הלא צויתיך חזק ואמץ”, וכן על זה הדרך
. ולפיכך הוצרכה התורה
לציין “ויסעו מרפידים”, שהיו נרפים מאד, ברפיון ידיים
, ואף על פי כן זרזו עצמם
לקבלת התורה בחשק ושמחה
, ו”יסעו”
מאותו הרפיון שהיה להם קודם לכן. שזהו עיקר גדול ותנאי לזכות לכתרה של תורה

השני, “ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר”, שהכוונה בזה שהגיעו עם ישראל
למדרגה רוחנית שהיא בבחינת מדבר, שהכל דשין ודורכין עליו, והוא מקום הפקר לכל
, כמו כן ישראל הגיעו למצב
של ענווה ושיפלות רוח, כי מבלעדי זה אי אפשר לזכות לתורה, כי אין התורה שורה על
גסי הרוח, ועל כן משה רבינו זכה שהוא יקבל את התורה, לפי שהוא היה סמל ואות למופת
של ענוה גדולה שלא היה עוד כמותה. גם לא ניתנה התורה אלא על ההר הנמוך שבהרים, הר
סיני, כי אין השכינה שורה על גסי הרוח וגבהי הלב, ורק בזכות הענוה זכו ישראל לכתר

השלישי, “ויחן שם ישראל כנגד ההר”, אשר כמו שפירשנו כבר, לשון
“ויחן” הוא לשון יחיד, מפני שעם ישראל באותו הזמן היתה בינהם אחדות
גדולה, כאיש אחד בלב אחד, וגם זה הוא תנאי גדול לזכות לתורה, כי אין קבלת התורה רק
ליחידים שבישראל, אלא דוקא לכל כלל ישראל יחד, ועל כן התורה צריכה תמיד להיות
נלמדת בציבור, ואמרו רבותינו “חרב אל הבדים”, חרב אל אותם שלומדים בד
בבד, כלומר לבדם, כי אין אדם זוכה לישרות בתורה, אלא כשהיא נלמדת עם עוד אדם,
שיעיר את תשומת לב חבירו כשהוא טועה בלימוד. (ואחר שידע כבר את עיקרי לימוד התורה
בדרך נכונה, יוכל ללמוד לבדו מתוך ספרי האחרונים, אשר גם על ידי העיון בהם יוכל
לעמוד על טעותו), ואשרי העם שהם באים בליל שבועות ללמוד תורה בציבור
, במקום שהשכינה שורה בו,
אשר על כגון זה נאמר “ויחן שם ישראל כנגד ההר”, כי כאיש אחד, זכו לקבל
את התורה, וכמו כן אנו, נזכה לאורה של תורה, משאת חיינו, בזכות ענוה ושפלות רוח,
לקבל מהגדולים מאיתנו את האמת, ולהודות תמיד על האמת, ולהשתדל כמה שאפשר להיות
באחדות גדולה, שמתוך כך תשרה עלינו השכינה הקדושה, ונזכה לכתרה של תורה

The Holiday of Shavuot

Regarding the giving of the
Torah, the Torah states (Shemot 19): “And they travelled from Refidim and they
arrived at the Sinai desert and they camped in the desert; and Israel camped
there opposite the mountain.”

Rabbeinu Chaim ben Atar, the saintly “Or Ha’Chaim,” asks that in the previous
verses the Torah states, “On the third month of the Jewish nation leaving
Egypt, on this day they had come to the Sinai desert.” If so, why does the
Torah repeat the fact that they “camped in the desert”? Is it not clear that if
they arrived at the desert that they camped there as well? What does the Torah
mean to teach us by writing this?

The saintly Or Ha’Chaim explains that the Torah is trying to convey to us three
key principles regarding receiving the Torah without which accepting the Torah
would have been impossible and because of which Hashem decided to give us the

The first is “Travelling from Refidim” (in Hebrew, “Refidim” is similar to the
word “Rifyon” meaning laxity) before the giving of the Torah, for the Jewish
nation experienced great carelessness and lethargy as all freed slaves do and
even so, they prepared themselves and overcame their natural character-traits
in order to be able to accept the Torah in a zealous and energetic manner by
accepting upon themselves not to become lazy in their Torah learning. This is
indeed the natural course of Torah learning that the Torah needs strengthening
and recommitment at all times. It is for this reason that any time the Torah mentions
learning Torah, the Torah adds a boost of encouragement as the verse states,
“This Sefer Torah shall not budge from your lips and you shall delve in it day
and night etc. have I not commanded you to be strong and courageous?” The Torah
therefore needed to point out that they “travelled from Refidim,” for they had
truly been slacking off, but even so they had energized themselves to accept
the Torah with desire and joy and they had thus “travelled away” from the
laxity they possessed beforehand, for this is a great principle and important
condition for meriting receiving the Torah’s crown.

The second principle is “And they arrived at the Sinai desert and they camped
in the desert.” This means that the Jewish nation reached the lofty level
wherein they made themselves like a desert which is ownerless and everyone
walks through and tramples on. Similarly, the Jewish nation reached a high
level of humility and submissiveness, for without doing so, one cannot merit
accepting the Torah as the Torah does not identify itself with the arrogant. It
is also for this reason that Moshe Rabbeinu was the one chosen to receive the
Torah, for he served as an outstanding symbol of extreme humility, the likes of
which the world had never seen. Additionally, the Torah was given only on the
lowest of mountains, Mount Sinai, for Hashem’s presence does not rest on the
arrogant and the haughty and only because of their humility did the Jewish
nation merit receiving the crown of Torah.

The third principle is “And Israel camped there opposite the mountain.” The
Torah uses the singular form of the word “camped” in order to teach us that the
Jewish nation was completely unified at that time, like one man with one heart.
This also serves as an important condition in order to receive the Torah, for
the Torah was not given to individuals among the Jewish nation; rather, it was
given to the entire nation as one. It is for this reason that the Torah must be
read in public. Indeed the verse states, “May a sword be to the loners” referring
to those who learn Torah alone, for one cannot merit having a correct
understanding of the Torah unless he learns with someone else who will be able
to bring the errors he has made in his learning to his attention. (Once one
masters the principles for how to properly learn Torah, one may then learn from
the works of the Acharonim alone, for by delving in them one will likewise be
able to realize if he has erred.) Praiseworthy is the nation whose people come
together to learn Torah on the night of Shavuot in a place where the holy
presence of Hashem rests. Regarding this does the verse state, “And Israel
camped there opposite the mountain,” for they merited receiving the Torah as
one. May we likewise merit gleaning from the eternal light of the Torah by virtue
of our true humility through accepting the true interpretation of the Torah
from those greater than us and admitting that their interpretation is indeed
true. Let us try our very best to always be completely unified, for this will
cause Hashem to rest His holy presence on us and we will thereby merit
receiving the crown of the Torah




נאמר בתורה
(שמות יט, אודות זמן מתן תורה), “בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים,
ביום הזה באו מדבר סיני

רבותינו במדרש
(פסיקתא) הקשו, ומדוע לא ניתנה תורה לישראל עד החודש השלישי (כלומר
סיון, שהוא השלישי לחודשי השנה לפי מנין התורה) וחיכה הקדוש ברוך הוא עד החודש
השלישי? אמר רבי לוי, משל לבן מלך שהיה חולה ונתרפא, בקשו לשלוח אותו ללימודים,
אמר להם המלך, עדיין לא חזר זיו פניו אליו, ואיך יוכל ללמוד? אלא יתעדן שני ושלשה
חודשים במאכל ומשקה, ואחר כך יחזור ללמוד

כך עם ישראל,
כיון שיצאו ממצרים, היו ראויים לקבל את התורה, אמר הקדוש ברוך הוא, עדיין לא בא
זיון של בני משיעבוד טיט ולבנים והם מקבלים את התורה? אלא יתעדנו בני שנים ושלשה
חודשים באכילת המן ובשליו, ואחר כך יקבלו את התורה
. ואימתי? בחודש

חסד גדול עשה ה'
יתברך עמנו שנתן לנו את תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו, אבל חסד בתוך החסד
הוא, שכאשר נתן לנו את התורה, בקש לתת אותה בידינו כשאנו בריאים בגוף, ולא בטירוף
מיד בצאתנו ממצרים. ואף על פי שיכול היה ה' יתברך לעשות נס, ולחזק את בני ישראל
כהרף עין, מכל מקום כבר כתבנו שרוצה הקדוש ברוך להנהיג את עולמו עד כמה שניתן בדרך
הטבע, ולכן חיכה לנו שנים ושלשה חודשים, ורק אז נתן לנו את התורה

אמרו במסכת סוטה
(יד.) התורה, תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, תחילתה גמילות חסדים, שנאמר
“ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם”, סופה גמילות חסדים, שנאמר
(לגבי קבורת משה) “ויקבור אותו בגי

חז”ל במאמר זה, שכאשר רואים את התורה שתחילתה וסופה חסד, סימן הוא שהתורה
כולה תכליתה חסד. ואם כן כל התורה כולה שורשה חסד, וכל המצוות ואפילו עניני
המשפטים והקנינים כולם תלויים בחסדו של ה' יתברך, וכמו שכתב הרמח”ל, כי כל
טעם עבודתינו בעולם הזה הוא בכדי שנהיה ראויים לשכר בזכות ולא בחסד
(כביכול), ולכן
גם בקנינים שתיקן לנו ה' יתברך במשפטי התורה, הכל הוא ענין חסד גדול, שתהיה לאדם
בעלות על חפציו, בכדי שיוכל להנות מיגיע כפו

ומזה הטעם תקנו
רבותינו לקרוא בשבועות ממגילת רות, ששורש מגילה זו נעוץ במדת החסד, כמו שנאמר
“ותאמר נעמי יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי

והנה לכאורה לא
מוזכר במגילה שום חסד שעשו עם בעליהן, מלבד מה שהיו נשואות להם
מה שנאמר בהמשך המגילה “ויען בועז ויאמר לה, הוגד הוגד לי את כל אשר עשית את
חמותך אחרי מות אישך”, והדבר תמוה, שהרי רות לא עשתה דבר למענה של נעמי, שהרי
נעמי היא זו שהפצירה בה ללכת למולדתה ולעמה, ורות היא היא שדבקה בנעמי ועשתה זאת
אך ורק למען עצמה לטובתה האישית, ואם כן איזו שייכות יש כאן בכלל להחשיב את המעשים
הללו למעשים של חסד, עד שנאמר עוד בהמשך “ברוכה את לה' בתי, הטבת חסדך האחרון
מן הראשון”, וגם כאן לא היה שום חסד במה שהלכה לבועז, שלא עשתה כן אלא לטובת
עצמה, ואם כן איך הפסוק קורא לזה חסד

אומרים בפסחים (ח.), האומר אתן צדקה על מנת שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור
שאף שעשה צדקה למען עצמו ולא לשם שמים, בכל זאת מעשיו רצויים לפני ה
ונמצא אם כן שבכל מעשה שאדם עושה, אף על פי שהוא עושה כן בעיקר למען עצמו, מכל
מקום כל שגם הזולת מרויח מכך משהו, והוא חושב גם כן להטיב עם זולתו, מעשיו נחשבים
למעשי חסד וצדקה

מוכר ספרים, או נהג אוטובוס, שעושים את כל מעשיהם למען עצמם לפרנסתם
מקום אם הם עושים מעשיהם גם על מנת להטיב לאחרים, ואחרים נהנים ממעשיהם, הם מקימים
בכל מעשיהם מצוות לאין חקר

ומכאן גם עלינו
ללמוד לאידך גיסא, שהרי כמה חסדים אנו מקבלים מהזולת, וכמה הזולת מטיב עמנו, נמצנו
חייבים הרבה מאד הכרת טובה כלפי סביבתינו, ובהכרה זו אנו עושים נחת רוח לה' יתברך,
בבואינו להטיב מדה כנגד מדה לזולתינו

החסד הגדול
שעשתה רות, הוא מפני שסוף סוף בזכותה של רות לא נשארה נעמי בודדה בעולם, וכן מה
שהלכה עם בועז, נחשב לה לחסד גדול, שמתוך כך זכתה להקים עמו את מלכות בית דוד, בית
ענק, עבור חסד

נוהגים לקרות
במגילת רות בחג השבועות, להורות שיסוד התורה ומהותה הוא חסד, ללמוד וללמד לשמור
ולעשות, ללמוד על מנת ללמד (ראשי תיבות אדם לעמ”ל יולד, ללמוד על מנת ללמד),
אין לך חסד גדול מזה, שאדם מעשיר אחרים מהעושר הרוחני שנתן לנו ה' יתברך, וכמו
שאמר רבי יהושע בן לוי, כל המלמד את בן בנו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר
סיני, שנאמר “והודעתם לבניך ולבני בניך”. וזהו רק אם מלמד את נכדו בן
בנו תורה. אבל אם מלמד אחרים, אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה, מבטלה בשבילו, וכל
זאת עבור השפע שמשפיע מטובו לאחרים

The Holiday of Shavuot

The Torah introduces the
momentous event of the giving of the Torah to the Jewish nation with the verse
(Shemot 19), “On the third month from when the children of Israel left Egypt,
on this day they arrived at the Sinai desert.”

Our Sages in the Pesikta ask: Why is it that the Torah was not given to the
Jewish nation until the Third month (i.e. the month of Sivan, which is the
third month according to the Torah’s calculation with the year beginning with
Nissan)? Rabbi Levi explained this with a parable: Once, a king’s son became
ill. When he was healed, his advisors wished to send him back to school immediately.
The king said, “My son’s radiance did not yet return to him, how do propose
that he learn? Let him enjoy himself with food and drink for two or three
months and then he will return to his studies.”

So too, when the Jewish nation left Egypt, they were worthy of receiving the
Torah. However, Hashem said, “they have not yet regained their radiance after
the bondage of cement and bricks and they wish to receive the Torah? Rather, I
shall allow my children to enjoy themselves by eating the Manna and quail and
let them then receive the Torah during the Third month.”

Hashem performed a great kindness for us by giving us a true Torah and imbuing
us with eternal life; however, within this kindness, Hashem performed another
kindness for us by giving us the Torah only when we were physically healthy and
capable of receiving it and not when we were in a frenzy immediately following
our exodus from Egypt. Although Hashem could have performed a miracle and
instantly strengthen the Jewish nation, we have already written in the past
that Hashem wishes, as much as possible, to direct the world in a natural
manner. It is for this reason that he waited almost three months for us until
we were able to receive the Torah.

The Gemara (Sotah 14a) states: “The Torah begins with kindness and ends with
kindness. The Torah begins with kindness, as the verse states, ‘Hashem made for
the man and his wife leather tunics and he clothed them.’ The Torah ends with
kindness, as the verse states, “And He (Hashem) buried him (Moshe Rabbeinu) in
the valley.’”

Our Sages mean to teach us that just as we see that the Torah begins and ends
with acts of kindness, this signifies that the entire Torah is the epitome of
kindness. If the entire root of Torah is kindness, it follows that all of the
Mitzvot of the Torah, include the detailed monetary laws, are all contingent on
Hashem’s endless kindness. Indeed, Rabbeinu Moshe Chaim Luzzato (author of
Mesillat Yesharim) writes that our entire service of Hashem in this world is
because we wish to earn our reward and not only to receive it as a result of
Hashem’s kindness. Thus, even when the Torah commands us regarding various
methods of acquisition and other intricate monetary laws, this is a result of
Hashem’s kindness to us, for He wishes us to gain possession of our material
belongings so that one may enjoy the fruits of his labor.

It is for this reason that our Sages instituted that Megillat Ruth be read
during the Shavuot holiday, for the theme of this Megillah is inherently
kindness, as the verse states, “Naomi said: ‘May Hashem perform kindness with
you, just as you have done with the deceased and with me.’”

However, the Megillah seemingly does not mention any other kindness that Ruth
and her sister performed for their husbands other than the fact that they were
married to them. Similarly, the verse later in the Megillah states, “Boaz
replied and told her: ‘I have been told about everything you have done for your
mother-in-law after your husband’s demise.’” This is quite perplexing, for Ruth
did not do anything for Naomi as Naomi actually pleaded with Ruth to return to
her land and her people while Ruth cleaved to Naomi for her own personal
benefit. If so, how can such actions be considered acts of “kindness,” so much
so that the verse states, “My daughter, you are blessed to G-d; your last
kindness is better than your first”? Here too, Ruth went to Boaz for her own
benefit; how can the verse call this kindness?

Our Sages (Pesachim 8a) teach us: “One who says, “I shall donate money to
Tzedakah on the condition that my son lives,’ is considered completely
righteous.” It seems that although one donated charity for one’s own benefit
and not for the sake of Heaven, one’s actions are nevertheless accepted and
appreciated by Hashem. Based on this, any action that one performs, even if one
intends to do so primarily for one’s self, as long as others are gaining from
this action as well and the individual does intend for others to benefit, one’s
actions are considered those of kindness and charity.

Thus, if a grocer, bookseller, or bus driver do their work primarily for their
own livelihood, nevertheless, as long as they also intend to benefit others and
others do indeed benefit from their actions, they perform endless Mitzvot by
doing so.

On the other hand, we must realize how much kindness we receive from others and
how much gratitude we owe to those around us. This realization causes Hashem
great satisfaction when we give back to others and perform acts of kindness
with them.

The great kindness which Ruth performed for Naomi was that, ultimately, Naomi
did not remain alone in the world. Similarly, the fact that she went and
married Boaz was likewise considered a great act of kindness, for by doing so,
she was a partner in establishing the illustrious dynasty of King David’s

We customarily read Megillat Ruth on Shavuot in order to show that the basis of
the Torah and its essence is pure kindness by learning, teaching, and observing
the Torah’s laws. Indeed, the greatest kindness possible is teaching Torah to
others, for by doing so, one shares the spiritual wealth Hashem has given the
Jewish nation with others. Similarly, the Gemara states, “Rabbi Yehoshua ben
Levi said: One who teaches his grandson Torah is considered to have transmitted
the Torah to him from Mount Sinai, as the verse states, ‘And you shall make
them known to your sons and your grandsons.” This applies when one teaches
one’s grandson Torah. However, if one teaches Torah to others, even if Hashem
has decreed a harsh decree, Hashem will annul it for this individual because of
the spiritual wealth and abundance that one shares with others.