קטב מרירי – בריכה בין המצרים

“Ketev Meriri”- Swimming During the “Three Weeks”

The Midrash Shocher Tov on Tehillim states regarding the verse (Tehillim 91) “From the pestilence that walks in darkness”: “The Sages explain that this refers to a demon (a harmful being created on Erev Shabbat at the time the world was created and is neither fully spiritual like angels nor fully physical like human beings). Rav Huna said in the name of Rabbi Yose that the ‘Ketev Meriri’ demon is made of many peels, many hairs, and many eyes. It sees with one eye and this eye is within its heart. It has no power either in the sun or in the shade; rather, its power is between the sun and the shade. It rolls around like a ball and has power from the fourth hour of the day until the ninth. It has power from the Seventeenth of Tammuz until the Ninth of Av. Whoever sees it falls over and dies.” Similarly, the Midrash Rabba on the verse “All of her enemies overtook her between the straits” explains that this refers to the three weeks between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av when “Ketev Meriri” is present. This means that our Sages, who were fluent in all of the secrets of the world, tell us that there is a harmful demon called “Ketev Meriri” present during this period of the “Three Weeks” and we must therefore conform our behavior and be aware of this fact during this period of time.

One must take care not to walk around alone during these three weeks beginning from the fourth hour of the day until the end of the ninth hour, which is a total of six hours. (The way to calculate these hours is from dawn, meaning that one must begin being careful from after three hours after dawn have passed for a duration of six hours. These hours are seasonal halachic hours, i.e., in Israel each halachic hour during this time of year is approximately and hour and a third. Thus, six halachic hours amount to approximately eight regular hours from approximately 8:00 am until 2:00 pm.)

The Aruch Ha’Shulchan points out that this prohibition only applies in a place where there are no people around at all, for instance, if one is walking through a forest and the like; however, within the city where people are present, it is permissible to walk around alone. (There are those who rule stringently even within the city, but the custom is not so.)

Similarly, one must take care not to perform any dangerous activities during the time “Ketev Meriri” is present. The Midrash and Poskim speak lengthily about this issue.

Thus, when many people ask whether or not swimming is permissible during the Three Weeks, the answer is that it is (for Sephardic Jews, even during the week during which Tisha Be’av falls out, as long as the pool is not heated). However, one should be aware that these are dangerous days, and one should take care while driving, traveling, swimming, and any other activity to do so as safely as possible. One should be especially careful to supervise children well during this period. Indeed, the Poskim write that even in earlier generations when it was commonplace to strike children in order to educate them, this should not be done during the Three Weeks so that the child is not injured unintentionally. We can infer how important safety during this period is.

May Hashem share good tidings with us and protect the Jewish nation from all evil, Amen.

מנהגי ימי בין המצרים

Customs of the “Three Weeks”

The three-week period between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av is referred to by our Sages as “Between the Straits,” based on the verse (Eicha 1, 3), “All of her enemies overtook her between the straits.”

Reciting the “Shehecheyanu” Blessing During the “Three Weeks”
It is proper to abstain from reciting the “Shehecheyanu” blessing during the three weeks between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av on a new fruit or a new garment. One should leave the new fruit or garment for after Tisha Be’av rather than to eat the fruit or wear the garment without reciting “Shehecheyanu.”

The source for this custom can be found in the Sefer Chassidim who writes that they would not eat a new fruit during the “Three Weeks,” for how can one recite the blessing of “Who has given us life, sustained us, and allowed us to reach this time,” during such a tragic period? Maran Ha’Shulchan Aruch likewise writes that it is preferable to abstain from reciting the “Shehecheyanu” blessing on a new fruit or garment during the “Three Weeks.” Rabbeinu Ha’Ari z”l rules likewise, as do the consensus of the Acharonim. (Chazon Ovadia-Arba Ta’aniyot, page 129)

If a pregnant woman sees a new fruit during the “Three Weeks” and craves it, she may indeed eat this fruit during this time and she should recite the “Shehecheyanu” blessing before eating it.

On Shabbatot that fall out during the “Three Weeks,” one may recite “Shehecheyanu” on a new fruit or garment. Nevertheless, following Rosh Chodesh Av, it is preferable to abstain from reciting “Shehecheyanu” on a new garment even on Shabbat. However, regarding reciting the “Shehecheyanu” blessing on a new fruit on the Shabbat following Rosh Chodesh Av, one may act leniently and do so. (Responsa Yechave Da’at, Volume 1, Chapter 37)

Listening to Music During the “Three Weeks”
All forms of dancing are forbidden during the three weeks between the Seventeenth of Tammuz and the Ninth of Av, even when there is no musical accompaniment.

Although during the rest of the year one may listen to music from a tape recorder, cassette, CD, and the like (recorded music), especially songs with holy words that are accompanied by musical instruments, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that during the “Three Weeks”, one should refrain from doing so. Nevertheless, when it comes to a celebration of a Mitzvah, such as a wedding, Berit Milah, the festive meal of a Pidyon Haben (redemption of the firstborn), Bar Mitzvah, or conclusion of a tractate of the Talmud, one may listen to songs composed of holy words and musical accompaniment, for as long as it is in celebration of a Mitzvah, one may act leniently regarding this matter.

Singing During the “Three Weeks”
Singing, without musical accompaniment, is permissible during this time. One may certainly act leniently regarding this matter on the Shabbatot that fall out during the “Three Weeks”; indeed, even on Tisha Be’av that falls out on Shabbat, one may sing songs in honor of Shabbat.

One Whose Livelihood Depends on Playing a Musical Instrument
If one’s job requires him to play a musical instrument for non-Jews, one may continue to play music until the week during which Tisha Be’av falls out. Similarly, regarding a music teacher who teaches students to play musical instruments, such as the violin and the like, if one will incur a monetary loss by not teaching during this period, one may indeed continue to teach playing music until the Sunday before Tisha Be’av. It is preferable, nonetheless, to act stringently regarding this matter beginning from Rosh Chodesh Av. Just as music teachers may act leniently regarding this matter, so too, a student learning to play a musical instrument may continue doing so during this period.

Playing Music in Camps
Camps or Daycare programs which operate during the “Three Weeks” and play songs with musical accompaniment as part of their daily routines may act leniently and continue to do so during the “Three Weeks.” Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l and Hagaon Harav Yaakov Kamenetzky zt”l rule likewise

Laundering Clothing
We will, G-d-willing, discuss the laws of laundering clothing and wearing freshly-laundered clothing closer to Rosh Chodesh Av.

שבעה עשר בתמוז

תענית
שבעה עשר בתמוז
נאמר
בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) “כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום
השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו”.
ופירשו חז”ל (במסכת ראש השנה דף יח:), צום הרביעי זה צום שבעה עשר בתמוז, כי
חודש תמוז הוא החודש הרביעי מחודש ניסן. (וידוע שחודש ניסן הוא הראשון לחודשי השנה
לפי מנין תורתינו הקדושה). וצום החמישי זה צום תשעה באב, כי חודש אב הוא החודש
החמישי מחודש ניסן. וצום השביעי זה צום גדליה, שהוא בשלושה בתשרי, שהוא החודש
השביעי מחודש ניסן. וצום העשירי זה עשרה בטבת, שהוא החודש העשירי מחודש ניסן.

דין
התענית
כתב
רבינו הרמב”ם, שכל ישראל מתענים בימים אלו, מפני הצרות שאירעו בהם, כדי לעורר
הלבבות ולפתוח דרכי התשובה, ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה
כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב, שנאמר
והתודו את עונם ואת עון אבותם.

מה
אירע ביום שבעה עשר בתמוז?
ביום
שבעה עשר בתמוז אירעו חמישה דברים קשים, ואלו הן: נשתברו לוחות הברית, הופסקה הקרבת קרבן התמיד
בכל יום בבית המקדש, הבקיעו האויבים את חומת ירושלים בתקופת חורבן בית המקדש השני,
שרף אפוסטמוס הרשע את התורה, והועמד צלם בהיכל בית המקדש.

זמן
התענית
הכל
חייבים להתענות ביום שבעה עשר בתמוז, וחיוב התענית הוא מעלות השחר ועד לצאת
הכוכבים. ואף על פי שזמן התענית הוא מעלות השחר, מכל מקום מי שקם משנתו באמצע
הלילה קודם עלות השחר, אסור לו לאכול, אלא אם כן התנה קודם שהלך לישון שבכוונתו
לקום ולאכול.

מי הוא
המחוייב בתענית זו?
קטנים, דהיינו בן פחות משלוש
עשרה שנים, ובת פחותה משתים עשרה שנים, פטורים לגמרי מתעניות אלו. ואינם צריכים
להתענות אפילו כמה שעות. ואפילו אם יש בהם דעת להתאבל על חורבן ירושלים, כל שלא
הגיעו לגיל מצוות, פטורים לגמרי מתעניות אלו, ואפילו אם רוצים להחמיר על עצמם ולהתענות,
יש למחות בידם. ויש מחמירים שלא לתת לקטנים בתענית ציבור אלא לחם ומים. וכן מנהג
כמה מעדות האשכנזים שילדים קטנים שכבר מבינים ענין החורבן, אינם אוכלים אלא לחם
ומים. אבל הספרדים ובני עדות המזרח לא נהגו כן, וכן העיד מרן הרב חיד”א,
שמנהג הספרדים שנותנים לילדים כל צרכם ביום תענית ציבור.

ומעוברות
ומניקות פטורות מלהתענות בשבעה עשר בתמוז, בצום גדליה ובעשרה בטבת. (ולענין תשעה
באב יבואר אי”ה בזמנו). ואפילו אם רוצות להחמיר על עצמן ולהתענות יש למחות
בידן.

ולענין
זה נקראת מעוברת כל שהוכר עוברה, דהיינו שעברו שלושה חודשים מתחילת הריונה. ואם
סובלת ממחושים והקאות פטורה מכל התעניות הללו גם קודם עבור שלושה חודשים מתחילת
הריונה, ובפרט אם עברו כבר ארבעים יום מתחילת הריונה.

ולגבי
מינקת, כלומר, אשה מניקה, שאמרו שפטורה מתעניות אלו. נחלקו הפוסקים, אם רק אשה
שהיא מניקה בפועל פטורה מן התענית, אבל אשה שאינה מניקה בפועל, אף על פי שהיא בתוך
עשרים וארבעה חודשים מזמן לידתה, חייבת להתענות, או שלעולם אין להתחשב בכך שהיא
אינה מניקה בפועל, שכל עשרים וארבעה חודשים מזמן הלידה האשה חלשה מאד, וכמו שאמרו
רבותינו “שאבריה מתפרקין”, ולכן יש לפטרה מן התענית. ומרן הרב
שליט”א, היה מורה ובא במשך שנים להקל בדבר, ושכל אשה תוך עשרים וארבעה חודשים
ללידתה, פטורה מלהתענות בתעניות אלה. וכן כתב בספרו חזון עובדיה העוסק בהלכות
הללו, שכל אשה מינקת פטורה מן התענית, ואפילו אם אינה מניקה בפועל, כל שהיא תוך
עשרים וארבעה חדוש מלידתה, יש לפטרה מן התענית. אולם הוסיף, לאחר שעיין בדבר,
שנכון להקל בזה דוקא באופן שהיא מרגישה בעצמה חולשה יתרה, שאז דינה כדין מינקת, אבל
אם היא אינה חשה תחושה של חולשה יתירה, כגון סחרחורת וכדומה, נכון להחמיר שתתענה
אף היא. וכן פסקו עוד מרבני זמנינו, ובהם הגאון רבי שלום משאש זצ”ל ועוד. ויש
אומרים שכל אשה שהיא תוך עשרים וארבעה חודשים ללידתה, הרי היא פטורה מן התענית,
משום שבדרך כלל היא עסוקה בשאר עניני הבית, ונחלשת מאד מחמת התענית

The Seventeenth of Tammuz

The Fast of the Seventeenth of Tammuz
The prophet Zecharia (8, 19) states: “So says Hashem, G-d of Hosts: The fourth,
fifth, seventh, and tenth fast days shall be for the house of Yehuda for
gladness, joy, and good times; [only] love of truth and peace.” Our Sages (in
Masechet Rosh Hashanah 18b) explain that the “fourth fast day” refers to the
Seventeenth of Tammuz, for Tammuz is the fourth month when counting from Nissan
(Nissan is the first of the months of the year according to our holy Torah).
The “fifth fast day” refers to the fast of the Ninth of Av, for Av is the fifth
month when counting from Nissan. The “seventh fast day” refers to the Fast of
Gedalya which falls out on the third of Tishrei, which is the seventh month
from Nissan. The “tenth fast day” refers to the fast of the Tenth of Tevet,
which is the tenth month from Nissan.

The Essence of the Fast
The Rambam writes that the entire Jewish nation must fast on these days because
of the tragedies that befell them on these days. This will serve to awaken
their hearts and open the pathways to repentance. This will also serve as a
reminder of our evil deeds and the deeds of our ancestors that resembled our
current deeds which eventually caused these tragedies to befall them and us.
Upon remembering these things, we shall mend our ways, as the verse states,
“And they shall confess their sins and the sins of their fathers.”

What Occurred on the Seventeenth of Tammuz?
The following five terrible events occurred on the Seventeenth of Tammuz: The
two tablets bearing the Ten Commandments were broken, the daily Tamid offering
brought in the Bet Hamikdash ceased, our enemies breached the walls of
Jerusalem in the Second Temple era, the wicked Apostemos burnt the Torah, and
an idol was erected in the sanctuary of the Bet Hamikdash.

The Time of the Fast
Everyone is obligated to fast on the Seventeenth of Tammuz, and the fast begins
at dawn and ends at nightfall with the emergence of the stars. Although the
fast begins at dawn, if one wakes up in the middle of the night before dawn,
one may not eat unless one specifically makes a condition before going to sleep
that one has in mind to wake up and eat before the fast begins.

Who Is Obligated to Fast?
Minors, meaning boys under the age of thirteen and girls under the age of
twelve, are completely exempt from these fasts. They need not even fast for
several hours. Even if they have the understanding to mourn over the loss of
the Bet Hamikdash, as long as they have reached Bar/Bat Mitzvah age, they are
completely exempt from these fasts. Even if they wish to act stringently and
fast, one should object to them doing so. Some are stringent to only feed
minors bread and water on public fast days. This is indeed customary among some
Ashkenazi communities who hold that if the child is able to understand the
gravity of the destruction of the Bet Hamikdash, he should only be fed bread
and water. However, Sephardic and Middle Eastern Jews customarily do not rule
this way, as Maran Ha’Chida testifies that the custom among the Sephardim was
to feed their children whatever they needed on public fast days.

Pregnant and nursing women are exempt from fasting on the Seventeenth of
Tammuz, the Fast of Gedalya, and the Tenth of Tevet. (Their law regarding Tisha
Be’av will, G-d willing, be discussed at a later time.) Even if they wish to be
stringent and fast, one should object to them doing so.

Regarding this matter, a pregnant woman is defined as when her pregnancy is
noticeable, meaning when the first trimester of pregnancy has elapsed. However,
if she suffers from aches, pains, vomiting, and the like, she is exempt from
all of these fasts even before three months of pregnancy have elapsed; this is
especially true if forty days from the start of her pregnancy have already
elapsed. 

הבורר בשבת באופן אסור, אם מותר לאכול ממה שנברר

שאלה: אדם שברר בשבת באופן אסור, כגון שהיתה מונחת לפניו קערת אגוזים וקליפות, והוא הוציא את כל הקליפות מהקערה, ונותרו רק אגוזים. האם מותר לאכול מן האגוזים הללו בשבת?

תשובה: ביארנו כבר לפני מספר שבועות, שאסור לברור בשבת “פסולת מתוך אוכל”, אלא רק “אוכל מתוך פסולת”. וכן ביארנו שמותר לעשות כן רק אם עושה כן בידיו  (ולא על ידי כלי מיוחד), וכן צריך שתהיה הברירה על מנת לאכול מיד את האוכל, ולא לאחר חצי שעה.

ובהלכה הקודמת הזכרנו את דברי מרן השלחן ערוך והרמ”א  (בתחילת סימן שיח), שאסור ליהנות מדבר שנעשה באיסור בשבת. וכגון, מאכל שבושל בשבת, אסור לאנשים אחרים לאכול ממנו בשבת. וזה שבישל בעצמו, אסור לו לאכול מאותו המאכל לעולם.

ואם כן נראה גם בנדון השאלה, שמכיון שנעשה כאן איסור “בורר” בשבת, אסור לאכול מן האגוזים עד מוצאי שבת. וזה שברר בעצמו את האגוזים, אסור לו לאכול מהם לעולם.

ואם כן במקרה שלנו, מעשה האיסור לא הועיל כלל. ואין זה דומה למאכל שנתבשל בשבת, שאין אפשרות לבשלו בהיתר, ונמצא שעצם האיסור עשה את המאכל מבושל. שהרי כאן מעשה האיסור לא הועיל במאומה. וזה שאוכל מן האגוזים אינו “נהנה ממעשה שבת” במלא מובן המילה.

ולאחר שדן בזה בדברי הפוסקים, הביא את דברי הגאון רבי אליעזר יהודה ולדנברג ז”ל, בשו”ת ציץ אליעזר, שכתב שיש להקל בדבר, באופן שיחזרו לערבב יחד את הקליפות עם האגוזים, ואחר כך יוכלו לקחת את האגוזים מבין הקליפות. ועל ידי כך, אין כאן הנאה כלל ממעשה האסור בשבת, ללא ספק. ואף על פי שהגאון רבי יוסף חיים החמיר בדבר, מכל מקום להלכה העלו להקל בזה.

ולכן לסיכום: אגוזים שהיו מעורבים עם קליפות. ובא אדם וברר את הקליפות מבין האגוזים. דבר שאסור לעשותו בשבת. ואחר כך חזרו ועירבו את הקליפות עם האגוזים. מותר לאכול מן האגוזים בשבת, כיום שאין כאן הנאה כלל מעשה האסור בשבת.

Is it Permissible to eat food which has Been selected in a forbidden manner on Shabbat?

Question: If one selects food in a forbidden manner on Shabbat, for instance, if he had a plate of walnuts and shells before him and he removed all of the shells from the plate and only the walnuts remain in the plate, may one partake of these walnuts on Shabbat?

Answer: Several weeks ago, we have discussed that one may not select “waste from food” on Shabbat; rather, one may only select “food from waste.” We have also explained that even this is only permissible when this is being done by hand (not with the use of a vessel designated for selecting) and the selecting must be done in order to eat the food immediately (not after a half-hour’s time).

The Reasons to Prohibit Eating the Walnuts
In our scenario where walnuts and shells were mixed together on a plate and one came and removed all of the shells, one has essentially selected “waste from food” and has transgressed the Torah prohibition of selecting on Shabbat.

In the previous Halacha, we have mentioned the words of Maran Ha’Shulchan Aruch and the Rama (in Chapter 318) who write that it is forbidden to benefit from anything which has been done in a forbidden manner on Shabbat. For example, if a certain food was cooked on Shabbat, others may not partake of this food until Motza’ei Shabbat. The one who cooked the food, however, may not eat this food forever.

It seems that the same should apply to our situation, for since the forbidden work of selecting has been done to this food, the walnuts may not be eaten by others until Motza’ei Shabbat and the one who did the forbidden selecting cannot eat them forever.

The Reasons for Leniency
Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l discusses this matter at length and quotes the opinion of Hagaon Rabbeinu Yosef Haim in his Responsa Rav Pe’alim who prohibits eating the walnuts on Shabbat. However, Maran zt”l also discusses several reasons for leniency in this matter, for in our situation the person selecting did not gain anything from his forbidden manner of selecting as he could have just as easily selected in a permissible fashion by selecting the walnuts from the shells (which would constitute selecting “food from waste” and not the opposite). In this way, no prohibition would have been performed at all.

If so, nothing was gained by performing the forbidden work here at all. This cannot be compared to a food which was cooked on Shabbat, for there, there is no possibility of cooking it in a permissible manner and the actual prohibition is what caused the food to be cooked. However, in our case, the forbidden work did not result in any gain. This that one is now eating the walnuts cannot be considered a classical case of “benefitting from a forbidden work on Shabbat.”

After delving into the words of the Poskim with regards to this reason, he quotes the view of Hagaon Harav Eliezer Yehuda Waldenberg zt”l in his Responsa Tzitz Eliezer who writes that there is room for leniency in our case when the shells and the walnuts are once again mixed together and only then will one be permitted to remove the walnuts from among the shells. In this way, one is certainly not “benefitting from a forbidden work on Shabbat” in any way. Although Rabbeinu Yosef Haim rules stringently in our situation, others nevertheless rule leniently.

Summary: If walnuts were mixed with shells on a plate and one then selects the shells from the walnuts, which is indeed forbidden on Shabbat, if the shells are later re-mixed with the walnuts, one may partake of the walnuts on Shabbat since no benefit was achieved as a result of the forbidden work on Shabbat.

שם האב או שם
האם – השכבה ותפלה

שאלה :האם כשמתפללים על החולה שיהיה בריא, יש להזכיר
בתפילה את שמו, או שאין להזכיר את שמו? והאם כאשר מזכירים את שמו, צריך לומר גם את
שם אמו, או שיש לומר את שם אביו?
ומה הדין באמירת “ההשכבה“?

תשובה: לענין השאלה האם
יש להזכיר את שם החולה בכלל, כבר נאמר בתורה, כי בעת שהתפלל משה רבינו על מרים
אחותו שהשם יתברך ירפא אותה מצרעתה, לא הזכיר את שמה, כמו שנאמר, “וַיִּצְעַק
מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר, אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ”. ומבואר בפוסקים, שכאשר מבקש
על החולה בפניו, (כלומר שהחולה נמצא איתו בחדר), אז אין להזכיר את שמו, אבל כאשר
מתפלל עליו שלא בפניו, צריך שיפרט את שמו.

ומה שאמרנו שאין צריך להזכיר את שם החולה בשעה
שמתפללים עליו בפניו, אין הכוונה שמי שירצה להזכיר את שם החולה גם כן עושה טוב,
מפני שבאמת טוב יותר לחולה שלא יזכירו את שמו בשעת התפילה, ולכן כאשר מתפלל בפני
החולה, יש להקפיד שלא להזכיר את שם החולה בתפילה. והטעם לזה, הביא הגאון החתם סופר
בשם המקובלים, שבשעה שמזכירים את שמו של החולה, יש קצת
התעוררות הדינים עליו, ולפעמים יש קצת הפסד בהזכרת שמו, מה שאין כן כאשר מתפלל
בפני החולה שאינו מזכיר את שמו, שאז טוב לו. וכן כתב בספר עיון יעקב, שהואיל
ולעתים השם גורם לחולה את חוליו, לכן כאשר מתפללים בפניו אין להזכיר את שמו. שהרי
מחמת סיבה זו משנים את שמו של החולה, שאולי השם גורם לו את החולי. ולכן על ידי
תפילה בפניו ובלא הזכרת שמו, מסוגלים יותר לעורר עליו רחמי שמים שיתרפא.

ולענין השאלה השניה, אם כאשר מתפללים על החולה
שלא בפניו, יש להזכיר את שמו ואת שם אביו, או שיש להזכיר את
שמו ושם אמו. הנה בגמרא במסכת שבת (סו:) אמרו בפירוש, שכל תפילות
ולחישות יהיו בלשון פלוני בן פלונית, כלומר, שלעולם יש להזכיר את שם האם ולא את שם
האב. ורבותינו הראשונים הביאו כמה טעמים לענין זה, שלעולם יש להזכיר
את שם האם ולא את שם האב. ובשו”ת תורה לשמה (וכן בספר בן יהוידע ברכות נה:),
הביא טעם לזה, לפי שכאשר מזכירים את שם האב, עלולים לעורר קטרוג יותר על החולה,
שבדרך כלל על האיש יש יותר קטרוג מן השמים מאשר על האשה, שהאיש מצוי בידו עוון
חמור של ביטול תורה שאינו שייך כל כך לנשים, שהם פטורות מעיקר מצות תלמוד תורה,
ולכן לעולם טוב יותר להזכיר את שם האם מאשר את שם האב. גם יש להוסיף טעם בזה,
שהואיל ובדרך כלל האמהות הן יותר בעלות יסורים בעולם הזה, שסובלות ביותר צער לידה
והריון, וגם בגידול הבנים דרך כלל עליהן מוטל רוב העול בחינוך הילדים, ויש להן מכך
צער גידול בנים, לכן עוונותיהן נמחלים על ידי היסורים שלהן יותר מן האנשים, ולכן
טוב יותר להזכיר את שם אמו של האדם מאשר את שמו של אביו. ועוד מפורש טעם בזה בספר
הזהר הקדוש, שלפי דבריו גם אם ידוע בפירוש שאביו של אותו החולה היה צדיק מופלג
יותר מאמו, בכל זאת יש להזכיר בתפילה את שם האם ולא את שם האב. (יביע אומר ח”ב או”ח סימן יא).

ולענין ההשכבה, שמזכירים נשמות המתים לאחר קריאת
התורה בבית הכנסת, יש בזה מנהגים חלוקים, כי יש נוהגים הזכיר שם האב דוקא. וכתב
מרן רבינו זצוק”ל, שכל הדברים הללו אינם מעכבים, ולכן, אין להקפיד כל כך
ולשנות את המנהגים בזה,
וכן, אם לא ידוע שם אמו של הנפטר,
או של החולה, רשאים להזכיר שם אביו בלי חשש.

וכתב בשו”ת תמים דעים, שכאשר מתפללים
בדמעות, אין המתפללים צריכים לעזרת מלאכי השרת שיביאו תפילתם לפני ה', שהרי אמרו
במסכת בבא מציעא (נט.), שערי דמעה לא ננעלו. וכן אם מתפללים בכוונה גדולה מתוך
צרה, תפילתם נשמעת אף על פי שאין המלאכים מכירים לשונם. עד כאן. וה' ישמע תפילתינו
ואל יבישנו משברנו. אמן.

Using One’s Father’s or Mother’s Name for a Hashkava or
Prayer

Question: When
praying for the speedy recovery of someone ill, should the individual’s name be
mentioned in the prayer or not? Likewise, when the ill person’s name is
mentioned, should his mother’s or father’s name be mentioned as well? What is
the Halacha regarding reciting a Hashkava (memorial prayer for the
deceased)?

Answer: Regarding
the question about whether or not the name of the ill individual should be
mentioned at all, the Torah states that when Moshe Rabbeinu prayed for Hashem
to heal his sister, Miriam, from her leprosy, he did not mention her name, as
the Torah states, “And Moshe cried out to Hashem saying, ‘Please Hashem, heal
her, I beseech you.’” The Poskim explain that when one is praying in the
presence of the individual one is praying for (meaning in the same room), one
should not mention the individual’s name. However, when one is praying for the
individual while not in his presence, one should mention the individual’s name.

This that we have written that when praying in the
presence of the individual, one need not mention his name, this does not mean
that if one wishes one may still mention the name and this is also fine, for it
is actually better not to mention an ill individual’s name when praying for him
and thus, when praying in the presence of the individual, one should
specifically not mention his name in the prayer. The great Chatam Sofer
explains the reason for this based on the words of the Mekubalim is that when one’s
name is mentioned, heavenly judgment is aroused upon that person and mentioning
the name may cause some harm. However, when praying in the person’s presence
without mentioning his name, the prayer will be completely beneficial. The
Sefer Iyun Yaakov writes likewise that sometime, an individual’s name is what
causes the illness and therefore, when praying in the individual’s presence,
his name should not be mentioned. It is for this reason that a sick
individual’s name is changed since the current name could be what is causing
the illness. Thus, when praying in the presence of the individual and not
mentioning his name, there is a greater chance of arousing Heavenly mercy for
his speedy recovery.

Regarding our second question about when praying for an
ill individual while not in his presence whether his father’s or mother’s name
should be used, the Gemara (Shabbat 66b) states explicitly that all prayers
should be in the format of “one’s name, son/daughter of, one’s mother’s name.”
The Rishonim quote several reasons for why it is always better to use one’s
mother’s name. Rabbeinu Yosef Haim zt”l writes in his Responsa Torah
Lishmah and in his Sefer Ben Yehoyada (Berachot 55b) that the reason for this
is because when mentioning one’s father’s name, there is a possibility of
arousing prosecution upon the ill individual, for there is usually more
prosecution in Heaven upon men than upon women since men are liable for the
grave sin of wasting time from Torah study whereas women are exempt from the
Mitzvah of Torah study, it is therefore better to always mention the mother’s
name rather than the father’s. Another reason for this is because women usually
endure more suffering in this world than men through pregnancy, labor, and
raising children (of which the responsibility is primarily upon women who are
at home more); thus, many of their sins are atoned for as a result of this
suffering as opposed to men and it is therefore better to mention one’s
mother’s name as opposed to one’s father’s name. There is another reason for
this quoted in the holy Zohar and according to this reason, even if the father
of the individual was known to be more of a righteous individual than the
mother, the mother’s name should still be mentioned and not the father’s (see
Responsa Yabia Omer, Volume 2, OC, Chapter 11).

Regarding a Hashkava prayer during which the names
of the deceased are mentioned after the Torah reading in the synagogue, there
are varying customs and some specifically mention the father’s name. Maran
zt”l writes that none of these customs are detrimental in any way and thus,
there is no need to change any specific custom and either one is fine.
Similarly, if the name of the mother of an ill or deceased individual is
unknown, the father’s name may be mentioned and this poses no concern at all.

The Sefer Temim De’im writes that when one prays while
crying, those praying do not require the assistance of the Heavenly angels to
bring their prayers up to Hashem, for the Gemara (Baba Metzia 59a) states that
the gates of tears have not been locked. Similarly, if one prays with intense
concentration during perilous times, the prayers are heard even if the angels
do not understand the language of the prayer. May Hashem answer all of our
prayers for the good, Amen

המתאחר לבית הכנסת בשבת

בהלכה הקודמת ביארנו, שמי שאיחר להגיע לבית הכנסת בתפלת שחרית, ורואה שאם יתפלל את כל סדר התפלה, לא יוכל לעמוד בתפלת העמידה עם הציבור, עליו לדלג קטעים בתפלה, כפי שביארנו, כדי שלא יאבד את ה”תפלה בציבור” שמעלתה גדולה.

ועתה נבאר, אודות אדם המאחר לבא לבית הכנסת בשחרית של שבת. וכפי הנראה, הוא יספיק לומר את כל מזמורי התפלה (פסוקי דזמרה, שהם המזמורים, מ”מזמור שיר ליום בשבת”, ועד “שירת הים”), אבל לא יוכל לומר גם את “נשמת כל חי” שאנו רגילים לומר בכל שבת. והשאלה היא, האם כדאי לדלג מזמורים מתוך ה”פסוקי דזמרה”, ובכך להספיק לומר את נוסח “נשמת כל חי”, או שעדיף יותר לומר את כל הפסוקי דזמרה, ולדלג את “נשמת כל חי”.

ובפרט שנוסח נשמת כל חי לא מוזכר כלל בגמרא שיש לאמרו בכל שבת בתפלה, ולכן בודאי שיש להעדיף את אמירת “פסוקי דזמרה” הקבועים בכל יום, על פני אמירת “נשמת כל חי”.

ולסיכום: המתאחר לתפלת שחרית ביום שבת, ורואה שלא יוכל להספיק להתפלל עם הציבור, אלא אם ידלג קטעים מן התפלה, מוטב שידלג את אמירת “נשמת כל חי”, ממה שידלג את אמירת “פסוקי דזמרה” הקבועים בכל יום.

One who Arrives Late to the Synagogue on Shabbat Morning

In the previous Halacha, we have explained that if one arrives late to the synagogue for the Shacharit prayer and realizes that if he prays according to the proper order he will not be able to recite the Amida prayer along with the congregation, one should omit certain portions of the prayer in order to pray with the congregation, which is extremely important.

We shall now discuss the Halacha regarding one who arrives late to the synagogue for the Shacharit prayer on Shabbat morning. If it seems to one that one will be able to recite the entire Pesukei De’Zimra (beginning with “Mizmor Shir Le’Yom Ha’Shabbat” until “Az Yashir”) but will not be able to recite the “Nishmat Kol Hai” prayer customarily recited on Shabbat as well, the question becomes: Should one omit certain portions of the Pesukei De’Zimra in order to be able to recite the “Nishmat Kol Hai” prayer or is it preferable to recite the entire Pesukei De’Zimra and omit the “Nishmat Kol Hai” prayer?

The Opinion of the “Chayei Adam”
The Sefer Chayei Adam (Chapter 19) writes that it is preferable to omit Pesukei De’Zimra on Shabbat in order to have ample time to recite the “Nishmat Kol Hai” prayer, which is called “The Blessing of the Song.” Thus, if one does not have much time, one should recite “Baruch She’amar,” “Ashrei,” “Nishmat Kol Hai,” and “Yishtabach.” Several Acharonim rule accordingly.

The Opinion of the “Shalmei Tzibur”
Nevertheless, the Shalmei Tzibur writes that if one does not have enough time to recite both Pesukei De’Zimra and “Nishmat Kol Hai,” it is preferable to omit the “Nishmat Kol Hai” prayer than to omit parts of Pesukei De’Zimra, for we have a rule, “The more common of two Mitzvot takes precedence.” Thus, Pesukei De’Zimra, which is recited every day, precedes the “Nishmat Kol Hai” prayer which is only recited on Shabbatot and holidays. Many Acharonim rule likewise as well.

The Opinion of Maran zt”l
Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that the opinion of the Chayei Adam is not necessarily correct, for reciting the “Nishmat Kol Hai” prayer is not as obligatory as reciting Pesukei De’Zimra and is merely a custom. Indeed, the Rambam writes (in his Order of Prayer): “On Shabbat, the congregation customarily adds the ‘Nishmat Kol Hai’ prayer before Yishtabach.” Clearly, reciting “Nishmat Kol Hai” is not an actual obligation and is merely customary (similar to reciting the “Song of the Sea,” i.e. “Az Yashir” which is also customary).

This is especially true since the Talmud does not mention the addition of “Nishmat Kol Hai” in the Shabbat morning prayer. Thus, Pesukei De’Zimra, which is recited daily, surely takes precedence over reciting “Nishmat Kol Hai.”

Summary: If one arrives late to the synagogue on Shabbat morning and sees that he will not be able to recite the Amida prayer with the congregation unless he omits certain portions of the prayer, it is preferable that one omit the “Nishmat Kol Hai” prayer rather than to omit the Psalms of Pesukei De’Zimra which are recited every day.

אמן באמצע התפילה

שאלה: אדם המתפלל תפילת העמידה, וסיים את ברכת “שים שלום”, והחל באמירת “יהיו לרצון”, ובאותו הזמן השליח ציבור התחיל באמירת הקדושה (נקדישך ונעריצך וכו'), האם המתפלל רשאי להפסיק בתפילתו ולענות לקדושה, וכן לענות אמן על הברכות שהחזן מברך, או שאינו רשאי להפסיק בתפילתו?

תשובה: הדבר פשוט, שבשעה שאדם מברך איזו ברכה, אסור לו להפסיק באמצע הברכה לשום דבר, ואסור לו לענות אמן על ברכת חבירו, וכן אסור לו לענות לקדיש או קדושה.

והראיה לדבר, ממה שכתב מרן השלחן ערוך, שמי שרגיל לומר תחנונים, (כלומר, להוסיף תפלות ובקשות אישיות בסיום התפלה, באמצע אמירת אלהי נצור), ושמע “קדיש או קדושה”, יקצר בדבריו, ואם אינו מקצר, יכול להפסיק, “כדרך שמפסיק בברכה של קריאת שמע”.

מוכח מדברי מרן, שדין העומד באמצע “אלהי נצור” שווה לדינו של זה הנמצא באמצע ברכות קריאת שמע. והלא ההלכה היא, שבאמצע ברכות קריאת שמע אסור לענות אמן על ברכות. וכמו כן אסור לומר את כל נוסח הקדושה “נקדישך ונעריצך”, וכן אין לענות “ימלוך ה' לעולם” שבסיום הקדושה, אלא אך ורק לאמנים הראשונים שבקדיש, ולעניית “קדוש קדוש קדוש” ו”ברוך כבוד ה'” שבקדושה. ואם כן הוא הדין בשעה שעומד באמצע “אלהי נצור”, שאינו עונה אמן על ברכות.

וכן כתבו הרבה מרבותינו האחרונים, בדעת מרן השלחן ערוך, שהעיקר להלכה, שאין לענות באמצע אלהי נצור, אלא קדוש קדוש, וברוך כבוד ה', וחמשה אמנים הראשונים של הקדיש. ובעניית “אמן יהא שמיה רבא”, יענה עד “ולעלמי עלמיא יתברך”, ולא ימשיך עד “בעלמא” כמנהגו תמיד.

ולסיכום: בשעה שסיים אדם את אמירת הפסוק “יהיו לרצון” שבסיום ברכות שים שלום. רשאי לענות אך ורק על חמשת האמנים הראשונים שבקדיש, וכן רשאי לענות “קדוש קדוש קדוש”, ו”ברוך כבוד ה'”, בקדושה שבחזרת השליח ציבור.

Interrupting During the Amida Prayer to Answer Amen

Question: If one reciting the Amida prayer has concluded the “Sim Shalom” blessing and has begun reciting the following verse of “Yihyu Le’Ratzon” as the Chazzan begins the recitation of the Kedusha (“Nakdishach Ve’Na’aritzach”), may the individual praying interrupt his own prayer in order to answer Kedusha and Amen to the blessings being recited by the Chazzan or may he not interrupt his prayer at all?

Answer: When one is in the midst of reciting a blessing, one may not interrupt in the middle of the blessing for any matter, not even answering Amen to a friend’s blessing nor answering Kaddish or Kedusha.

Interrupting After Concluding the “Sim Shalom” Blessing
Nevertheless, once one concludes the “Sim Shalom” blessing of the Amida prayer and has recited the verse “Yihyu Le’Ratzon Imrei Fi Ve’Hegyon Libi Lefanecha, Hashem Tzuri Ve’Go’ali,” one will be in the midst of reciting the “Elohai Netzor” section and no longer retains the law of one who is standing in the middle of a blessing. At this point, one may interrupt to answer words of holiness. Thus, one may pause for a moment to answer the Kedusha being recited by the Chazzan and congregation.

To Answer Blessings
Hagaon Rabbeinu Yosef Haim writes in his Sefer Ben Ish Hai that from the moment one recites the “Yihyu Le’Ratzon” verse, one may answer any words of holiness including answering Amen to blessings one hears. The basis for his opinion stems from the words of Maran Ha’Chida in his Kesher Gudal who rules likewise in accordance with the ruling of the Turei Zahav. Hagaon Rabbeinu Ben-Zion Abba Shaul zt”l rules likewise.

The Opinion of Maran
On the other hand, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l infers from the words of Maran Ha’Shulchan Aruch that the Halacha does not follow the above opinion. Only answering to Kedusha, i.e., reciting the verses of “Kadosh, Kadosh” and “Baruch Kevod Hashem Mi’mekomo,” is permitted after reciting the “Yihyu Le’Ratzon” verse. It is likewise permissible to answer the first five Amens of Kaddish at this point. Answering Amen to any blessing one hears at this point, however, is forbidden.

The proof to this is that Maran Ha’Shulchan Aruch writes that one who is accustomed to reciting supplications (i.e. personal requests and prayers one inserts at the conclusion of the Amida prayer, within the “Elohai Netzor” section) and hears Kaddish or Kedusha should shorten his prayers and if one does not shorten one’s prayers, one may interrupt “the way one would interrupt during the recitation of the blessings of Keri’at Shema.” Based on the words of Maran, the law of one in the midst of the “Elohai Netzor” section is equal to the law of one in the midst of reciting the blessings of Keri’at Shema. The Halacha is well-known that within the blessings of Keri’at Shema, one may not interrupt in order to answer Amen to blessings. One may likewise not recite the entire text of the Kedusha beginning with “Nakdishach Ve’Na’aritzach” nor may one answer the final verse of the Kedusha, “Yimloch Hashem Le’Olam.” Rather, one may only answer the first five Amens of Kaddish and the verses of “Kadosh, Kadosh” and “Baruch Kevod Hashem” of the Kedusha at this point. If so, the same applies within the “Elohai Netzor” section of the Amida and one may not answer Amen to blessings in the midst of reciting it.

Indeed, many great Acharonim interpret the opinion of Maran Ha’Shulchan Aruch that halachically speaking, the only things one may interrupt to answer within the “Elohai Netzor” section of the Amida are the verses of “Kadosh, Kadosh” and “Baruch Kevod Hashem” of the Kedusha and the first five Amens of Kaddish. Furthermore, when answering “Amen Yehe Shemeh Rabba” at this point, one may only do so until the words “Ul’almei Almaya Yitbarach” and not continue until the words “Da’amiran Be’Alma” as one would usually.

Summary: When one concludes reciting the “Yihyu Le’Ratzon” verse following the conclusion of the “Sim Shalom” blessing of the Amida, one may only interrupt to answer the first five Amens of Kaddish and the verses of “Kadosh, Kadosh” and “Baruch Kevod Hashem” of the Kedusha.

Aseret haDiberot – The Ten Utterances

It is the minhag of all Jews from North Africa, as well as our brothers, the Ashkenazim, to stand up during the reading of the ‘aseret hadiberot on Shavu’ot, Parashat Yitro, and Perashat va-Ethanan.[1] Ribi Shalom Messas zt”l[2] writes that we stand in order to stir feelings of fear and trepidation, as we felt at Har Sinai. However, this minhag has been disputed amongst some halachic authorities.

The Gemara (Berachot 12a) relates that at sunrise, the Kohanim would call out the ‘aseret hadiberot together with the shema’:

“Ribi Yehuda said in the name of Shemuel: They even wanted to call out the ‘aseret hadiberot by the borders, but this decree was nullified because of the claims of the heretics (Qaraim). Rashi explains that they were worried that the heretics will tell the ignoramus that the reason they call out only the ‘aseret hadiberot and the shema’ is because they only read out what Hashem told us from His “mouth” at Har Sinai, whilst the rest of the Torah is not true.”

Following this line of reasoning, Rambam zt”l[3] writes not to stand for the ‘aseret hadiberot because the heretics will claim, “we only attribute importance to these ten misvot as they are the only ones that are true; the rest of the Torah is not true,” has veshalom. E”H Hacham ‘Ovadia Yosef s”t[4] and e”H Hakham Yishaq Yosef s”t[5] share the opinion that we should not stand during the ‘aseret hadiberot as per Rambam’s response. Yemenite Jews, along with those of ‘Edot haMizrah (Middle Eastern communities), also do not have the minhag to stand during the reading of the ‘aseret hadiberot.[6]  However, this minhag existed even before Rambam and the question is: Why did Rambam make such a decree against it? And why do the majority of Jews today continue to follow this minhag, which seemingly contradicts Rambam’s pesaq?

The reason we continue to follow this minhag, is because the heretics back then at the time of the Rambam were much different then the heretics of today because the heretics of today do not make any such claims.[7] Ribi Shalom Messas zt”l[8] is also of this opinion and explains further that whether we were to remain seated or we stood during the ‘aseret hadiberot it would not change the perception of the heretics; either way they would find ways to deny the Torah.Also, it is clear that since we continue to read the remainder of the Perasha – and not solely the ‘aseret hadiberot – there is no reason to worry about such claims.[9] Furthermore, Maran haHida zt”l[10] explains that since we make berachot before and after each ‘aliya laTorah – and not just the ‘aliya of the ‘aseret hadiberot – we have no worry that the heretics will make a claim that the rest of the Torah is untrue. However, Maran haHida zt”l[11] cautions us to stand from the beginning of the ‘aliya in order to show that we stand for other pesuqim as well. He also adds that it is very important that if the majority of the qahal (congregation) is standing, one should NOT sit, as this shows as if they are belittling the ‘aseret hadiberot, h“v. Nonetheless, Ribi Yishaq Hazan zt”l[12], Ribi Yossef Messas zt”l[13], and Ribi Refael Berdugo zt”l[14] all say that the common minhag is to stand only once we reach the ‘aseret hadiberot for we are not concerned about the claims of the heretics.

Summary:There are posqim, such as Rambam zt”l and e”H Hakham ‘Ovadia Yosef s”t, who prohibit standing during ‘aseret hadiberot for fear of the heretics’ claims. The majority of posqim are not concerned with these heretics’ claims for various reasons and thus permit standing. Each one should follow the minhag of the synagogue regarding which point to stand.

The minhag in 

K K Shaare Tefila, Moor Lane 

is to stand during the Aseret Hadiberot

[1] Divré Shalom ve-Emet Volume 2, pp. 72-3; Sefer Mamlekhet Kohanim brings down that this is also the minhag in Djerba and mainland Tunisia; Noheg Behokhma, pp. 143); QS”A Ribi Toledano zt”l pp. 137; Yehavé Da’at– Ribi Yishaq Hazan zt”l (Volume 3, O”H, Siman 13); Maté Yehuda– Ribi Yehouda ‘Ayash zt”l, (Siman 1:6); Devar Shemuel – Ribi Shemuel Abuhab zt”l (Siman 276); Kapé Aharon (Siman 39); Sdé Hemed, [Kelalé Haposqim (Siman 5:14)]

[2] Shemesh Umagen, (Volume 1, O”H, Siman 57, pp. 130-1)

[3] In his handwritten responsa that was compiled along with approximately 367 other responses in 1934. (Siman 46)

[4]Yehavé Da’at, 1:29; 6:8           

[5] Yalqut Yosef, (Volume 2 pp. 198, Hilkhot Sefer Torah)

[6] Divré Shalom ve-Emet: Volume 2, pp. 73

[7] Rav Moshé Feinstein’s zt”l response, Igerot Moshé (Volume 4, O”H, Siman 22)

[8] Shemesh Umagen, (Volume 1, O”H, Siman 57, pp. 130-1); (Volume 3, O”H, Siman 55 (3))

[9] Magen Avot (Siman 1, pp. 53-4): Diné Hasqamat Baboqer.

[10] Ledavid Emet (Siman 7:5)

[11] Tov ‘Ayin, Siman 11

[12]Yehavé Da’at, (Volume 3, Siman 13)

[13] Osar Hamikhtavim (Volume 3, pp. 1859)

[14]QS”A of Ribi Refael Berdugo, pp. 174

 *****