אם
יש חיוב לעמוד בשעת הקדיש או אמירת ברוך ה' המבורך לעולם ועד

שאלה: כשאומר השליח ציבור או העולה לתורה “ברכו את
ה' המבורך”, והציבור עונים לו “ברוך ה' המבורך לעולם
ועד”, האם הם צריכים לעמוד, או שדי להם בקימה מועטת, או שרשאים הם לשבת ואינם
חייבים לעמוד כלל?

תשובה: הנה רבינו הרמ”א
כתב בספרו דרכי משה, שנהגו לעמוד בשעת אמירת ברכו את ה' המבורך, ושכן
כתב המרדכי, על פי דברי התלמוד ירושלמי, שנאמר לגבי עגלון מלך מואב, “קום כי
דבר ה' אליך”, מכאן אמר רבי אליעזר שכאשר עונים הציבור אמן יהא שמיה רבא וכל
דבר בקדושה צריכים לעמוד על רגליהם.

ומבואר
יוצא מדברים אלה כי חובה לעמוד בשעה שאומרים “ברוך ה' המבורך לעולם ועד“,
שהרי
אפילו עגלון מלך מואב עמד בשעה שהגיע אליו דבר ה'. ועל כן חובה לעמוד בשעת עניית
קדיש, וכן בשעת עניית “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”. וכדברי הרמ”א
כתבו עוד מגדולי האחרונים, ובהם רבינו המקובל הרמ”ע מפאנו ז”ל.

אולם רבינו חיים
ויטאל תלמידו של רבינו האר”י כתב, שרבינו האר”י לא היה עומד בשעת עניית
הקדיש כלל, ואמר לו שדברי התלמוד ירושלמי שהובאו בדברי הרמ”א אינם נכונים, כי
אין זו לשון הירושלמי, והוא נוסח מוטעה שאינו נכון להלכה שנדפס בטעות בתוך לשון
הירושלמי. ורק אם היה האר”י עומד בלאו הכי, ותוך כדי עמידתו היה החזן מתחיל
באמירת הקדיש, אז לא היה יושב עד שיסיים החזן את אמירת הקדיש, ואחר אמירת הקדיש
היה יושב. וכן כתב הרמ”א בתחילת דבריו שבדרכי משה, שהמהרי”ל לא היה עומד
בשעת עניית קדיש או ברוך ה' המבורך לעולם ועד, אלא היה יושב. ורק אם היה עומד בלאו
הכי, והחזן היה מתחיל באמירת הקדיש, לא היה יושב עד שתסתיים אמירת הקדיש.

והיוצא מן
האמור, שלפי דעת רבינו האר”י אין חיוב לעמוד בשעת עניית קדיש, וכן אין צורך
לעמוד בשעת עניית “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”. וכתב רבינו החיד”א,
שאילו
היה הרמ”ע מפאנו רואה את דברי רבינו האר”י, היה אף הוא מודה שמותר לשבת
בשעת עניית הקדיש, כי הרמ”ע מפאנו הולך תמיד ברוב דבריו על פי דברי רבינו
האר”י הקדוש.

והנה מרן רבינו
יוסף חיים מבבל כתב בספרו “עוד יוסף חי”, שראה בעירו בגדאד,
שנוהגים
הציבור לקום “מעט” בשעת עניית “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”.
וחיפש ולא מצא שום מקור למנהג זה. וכן נוהגים כיום בכמה מקומות, שקמים קימה מועטת
בשעת עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ואין שורש למנהגם, כי למנהג האשכנזים
היוצאים ביד רמ”א יש לעמוד לגמרי בשעת עניית ברוך ה' המבורך,
ואילו
למנהג הספרדים אין צורך כלל לעמוד בשעת עניית ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וכן
הסכימו כל אחרוני הספרדים, שהעיקר להלכה כדברי רבינו האר”י שאין חיוב לעמוד
בשעת עניית הקדיש ועניית ברוך ה' המבורך וכו'.

ולכן לסיכום: למנהג האשכנזים יש לעמוד בשעת עניית הקדיש, וכן
בשעה שעונים הציבור “ברוך ה' המבורך לעולם ועד”, צריכים לעמוד. ואילו
למנהג בני ספרד אין חיוב לעמוד בשעת עניית הקדיש ועניית ברוך ה' וכו'. אך גם למנהג
הספרדים, אם היה עומד, ותוך כדי כך התחיל החזן באמירת הקדיש, לא
ישב עד שיסיים החזן את אמירת הקדיש. וספרדי המתפלל אצל אשכנזים, נכון שיעמוד גם
הוא בשעת הקדיש ואמירת ברכו, כדי שלא יהיה יושב במקום שכולם עומדים.

The
Obligation to Stand While Kaddish and Barechu are Recited

Question: When the Chazzan or an
individual receiving an Aliya to the Torah recites “Barechu
Et Hashem Ha’Mevorach” and
the congregation replies “Baruch Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed,” must the congregation rise
completely or partially or is there no obligation to rise whatsoever?

Answer: The Rama writes in his work Darkei Moshe quoting the Mordechi
that it is customary to recite Barechu while standing. This is based on the
Talmud Yerushalmi which expounds the verse regarding Eglon, king of Mo’av,
“Rise, for Hashem has spoken to you”- Rabbi Elazar understood from here that
one must rise while reciting “Amen Yehe Shemeh Rabba” and any other words of
holiness.

Based on their words, one must stand while reciting “Baruch
Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed,” for even Eglon, king of Mo’av, stood when he was
told the word of Hashem. It is therefore compulsory to stand while answering
Amen to Kaddish and while reciting “Baruch Hashem
Ha’Mevorach”.
Many other great Acharonim, including the great Mekubal, Rabbeinu Menachem Azarya
of Pano, rule likewise.

On the other hand, Rabbeinu Chaim Vital, chief disciple of the saintly Ari z”l, writes that the great Ari z”l would not stand up while
answering Amen to Kaddish and he said that the Yerushalmi quoted by the Rama is
incorrect, for it is a mistaken passage erroneously printed in the Talmud
Yerushalmi. Only when the Ari was already standing and the Chazzan began
reciting Kaddish would he remain standing until the conclusion of the Kaddish
at which point he would be seated again. Indeed, the Rama writes in the
beginning of the aforementioned Darkei Moshe that the Maharil would not stand
during Kaddish of the recitation of “Baruch Hashem
Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed.” Only if he was standing in any case and the Chazzan
began Kaddish would the Maharil remain standing until the conclusion of the
Kaddish.

Based on this, according to the opinion of the saintly Ari z”l, there is no need to stand
during Kaddish or during the recitation of “Baruch Hashem
Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed.” Maran Ha’Chida writes that were the great Rabbeinu
Menachem Azarya of Pano to have seen the words of the holy Ari, he would
certainly have agreed that one may remain seated during Kaddish, for Rabbeinu
Menachem Azarya ruled mostly based on the words of the holy Ari.

The great Rabbeinu Yosef Haim of Baghdad writes in his Sefer Od Yosef Hai that
the custom in his hometown of Bagdad is that the congregation rises slightly
while reciting “Baruch Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed”; he writes that he searched
for a source for this custom but he has not found one. This is indeed the
custom is several places today. However, there is no basis for this custom, for
according to the Ashkenazi custom which follows the Rama, one must be standing
completely while reciting “Baruch Hashem Ha’Mevorach” whereas according to the
Sephardic custom, there is no need whatsoever to standing while reciting “Baruch
Hashem Ha’Mevorach.” All
Sephardic Acharonim agree with the ruling of the Ari z”l that there is no need to
stand during Kaddish or Barechu.

Summary: The Ashkenazi custom is to rise for answering Kaddish and
reciting “Baruch Hashem Ha’Mevorach Le’Olam Va’ed.” According to the Sephardic
custom, however, there is no need to stand during Kaddish and Barechu.
Nevertheless, even according to the Sephardic custom, if one was already
standing and the Chazzan begins reciting Kaddish, one should not be seated
until the Chazzan concludes the Kaddish. If a Sephardic individual is praying
in an Ashkenazi synagogue, it is preferable for him to stand during Kaddish and
Barechu in order not to be the only one sitting while everyone else around him
stands.

חינוך הילדים והבאתם לבית הכנסת

שאלה: האם יש חיוב על פי ההלכה, לילדים קטנים, להתפלל
בכל יום שלש תפלות, שחרית מנחה וערבית? והאם נכון להביא את הילדים לבית הכנסת
לתפלות הימים הנוראים?

תשובה: במשנה במסכת ברכות (דף כ ע”ב) שנינו: נשים
וקטנים חייבין בתפלה.

ומבואר אם כן, שגם הקטנים, שהם זקוקים לרחמי ה' יתברך, חייבים במצות תפלה.
וכשם שחובה על הגדולים לחנך את הקטנים בכל המצוות כולן, כמו כן חובה לחנכם למצות
תפלה, שהרי בכל המצות כולן, בין מצות שהן מן התורה, ובין מצות שהן מדברי רבותינו,
חובה לחנך ולהרגיל בהן את הקטנים, מצד מצות חינוך, וכן הדין לענין מצות התפלה.

ומכיון שאין חילוק במצות חינוך, בין מצוות שהן מן התורה, למצות שהן מדברי
רבותינו, לפיכך נראה, שאף על פי שמן התורה די בתפלה אחת בכל יום, וכן הנשים אינן
מחוייבות אלא בתפלה אחת בכל יום, מכל מקום ילדים קטנים (בנים), יש לחנכם להתפלל
שלש תפלות בכל יום. שחרית, מנחה וערבית.

וכן היה נוהג מרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל, שהיה נזהר לחנך את בניו מאז
שהיו יודעים היטב לקרוא, שיתפללו בכל יום כל שלשת התפלות. (ילקוט יוסף תפלה
ח”א עמוד תקח).

ואת הבנות יש לחנך שתתפלנה בכל יום לכל הפחות תפלה אחת, ונכון שתהיה זו תפלת
שחרית, עם ברכות השחר וקריאת שמע ותפלת שמונה עשרה. וכפי שביארנו כבר.

ואמנם יש להעיר, שאם רואה האב שהדבר מכביד מאד על בנו, צריך להזהר מאד שלא
להמאיס בעיניו את ענין התפלה, ולפעמים יש להתייעץ עם מחנכים מנוסים, עד כמה יש לדרוש
מהילדים להתפלל, בתחילה תפלה אחת, ואחר כך שניים, כלומר, שחרית ומנחה, ורק אחר
יתחיל לחנכו גם במצות תפלת ערבית.

ובענין הגיל, שיש לחנך בו את הקטנים להתפלל. כתב הפרי מגדים שהוא מגיל שש או
שבע. והכוונה בזה, בכל ילד לפי חריפות שכלו, ולפי כשרונותיו ובגרותו, שלא כל ילד
ניתן לחנכו לשלש תפלות מיד בתחילת לימוד הקריאה, אלא כל ילד יש לו את הטבע שלו, את
מדותיו ואת רמת הבנתו, עד שניתן לדרוש ממנו להתפלל כל יום שלש תפלות, ולהשתדל
שיהיה הדבר בנעימות ושמחה.

תפלות הימים הנוראים, הן ארוכות יותר, ולכן, את הילדים הגדולים, ודאי שיש
להביא לתפילות אלה, לחנכם במצות התפלה, אבל הקטנים ביותר, אין להביאם לבית הכנסת,
ואותם שהם בני חמש או שש שנים ובכל זאת באים לבית הכנסת, יש לדאוג שיבואו להחזירם
לביתם אחר זמן מה, כי על פי רוב הם אינם מסוגלים לשבת שעות רבות בשקט במקומם,
ובודאי שהייתם בבית הכנסת תגרום להפרעה לשאר המתפללים.

Educating Children Regarding
the Mitzvah of Prayer

Question: Is there a halachic requirement for
children to pray three times a day, namely, Shacharit, Mincha, and Arvit?
Similarly, is it correct to bring children to the synagogue during the High
Holidays?

Answer: The Mishnah (Berachot 20b) tells us: “Women,
slaves, and children are obligated to pray.” Based on this, children, who are
also dependent on the mercy of Hashem, are also obligated to pray. Just as it
is a Mitzvah upon adults to educate and train their children regarding all
other Mitzvot, it is also incumbent on adults to educate them regarding this
Mitzvah, for regarding all Mitzvot, whether Biblical or rabbinic in nature, one
is required to train one’s children to perform them so that they may become
acquainted with them; the Mitzvah of prayer is no different.

Since, regarding the Mitzvah of educating one’s
children to perform the Mitzvot, there is no distinction between Torah and
rabbinic commandments, it would thus seem that although the Torah obligation is
to pray only one prayer daily and indeed women are only required to pray once
daily, nevertheless, young boys should be trained to pray three times daily:
Shacharit, Mincha, and Arvit.

This was indeed the custom of Maran Rabbeinu Ovadia
Yosef zt”l who would educate his sons to pray all three daily
prayers as soon as they learned to read (Yalkut Yosef, Tefillah, Volume 1, page
508).

Girls should be trained to pray at least once a
day, preferably the Shacharit prayer which includes in it the Birkot
Ha’Shachar (morning blessings), Keri’at Shema, and the
Amida prayer. (When reciting the Pesukei De’Zimra and the
blessing before and after Keri’at Shema, girls and women should
omit the name of Hashem from the blessings in these places, as we have
discussed in the past.)

Nevertheless, we must point out that if the father
notices that this is overburdening the child, one must be exceedingly careful
not to make the child revolted by prayer. A parent must always consult with
wise and experienced educators as to how much a child should be expected to
pray; one should start by training the child with one prayer in the beginning,
then two (meaning Shacharit and Mincha), and only then should he start training
him to pray Arvit.

Regarding the age that one should start training
his children to pray, the Peri Megadim writes that the proper age is from the
age of six or seven. What this means is that every child must be individually
evaluated based on his intelligence, talents, and maturity, for not every child
can handle praying three prayers a day immediately upon being taught to read.
Every child must be judged by his own capabilities, characteristics, and level
of understanding, until he reaches a point when he can be expected to pray
three times a day through happiness and serenity.

Since the High Holiday prayers are longer than
usual, although older children should certainly be brought to the synagogue to
pray in order to educate them in the Mitzvah of prayer, younger children should
nevertheless not be brought to the synagogue. If one brings his children of
five or six years old who are brought to the synagogue in any event, one should
make certain to take them home after a while, for in most cases, such young
children are unable to sit quietly for hours on end and their presence in the
synagogue will certainly disturb the prayer of other congregants.

דיני
חג הסוכות

לפי
בקשת מנויים רבים ולתועלת הציבור, הנה אנו מגישים קיצור דינים הנצרכים לימי חג
הסוכות הבאים עלינו לטובה

1.    

הסוכה צריכה להעשות משלש דפנות וסכך, ואת הדפנות ניתן לעשות מכל דבר העומד
בפני רוח, למעט סדינים וכדומה שאינם כשרים לדפנות, וכפי שביארנו באריכות. אם עושים
את הדפנות מברזל או פלסטיק וכיוצא בזה מדברים שאין גידולם מן הארץ, אין להניח על גביהן את הסכך, אלא בהפסק של נסרים של עץ
וכדומה, שהוא דבר הגדל מן הארץ ואינו מקבל טומאה.

2.    

הסכך צריך שיהיה מדבר הגדל מן הארץ, כגון נסרים של עץ וענפי אילנות וכדומה. וצריך שיהיה הסכך תלוש מן הקרקע, למעט אילן המחובר לקרקע
שאין לסכך בו. וכן צריך שיהיה הסכך מדבר שאינו מקבל טומאה, למעט מיני אוכלים או
כלי עץ, כגון ארגז או תיבה של עץ. מפני שכל אלו הם ראויים לקבל טומאה. ומחצלת של
קש, שמן הסתם עשוייה
לשכיבה, פסולה לסיכוך, שהרי היא ראויה לקבל טומאה, אבל מחצלת של קנים שעשויה לשם
סכך, כשרה לסכך בה ללא חשש.

3.    

יש לעשות את הסיכוך באופן קל, שהכוכבים הגדולים נראים דרכו, ומכל מקום בדיעבד
אפילו אם אין הכוכבים נראים דרכו, כשירה. אבל אם עשה את הסכך עבה כל כך עד שאפילו
הגשמים אינם חודרים דרכו, יש לחוש לפסול סוכה זו. ויש להזהר שלא לעשות את הסוכה
תחת מרפסת אחרת או תקרה, שסוכה כזו פסולה מן הדין.

4.    

בערב חג הסוכות לא יאכל פת לחם בשיעור של יותר מכביצה פת, משעה עשירית ולמעלה, (בערך משעה 2 בצהריים), כדי שיוכל לאכול
את הסעודה של ליל החג לתיאבון. ויש מחמירים בזה מחצות היום ואילך. ובמקום צורך יש
לסמוך על המיקלים.

5.    

מצות עשה מן התורה לאכול כזית פת בלילה הראשון של חג הסוכות בסוכה. וצריך
לכוין קודם אכילתו שהוא יושב בסוכה זכר ליציאת מצרים, ושהוא בא לקיים מצות עשה
באכילתו.

6.    

בשאר ימי חג הסוכות, אין חיוב לאכול סעודה עם פת, אבל אם רוצה לאכול פת בשיעור
של יותר מכביצה, חייב לאכול בסוכה. ויברך לישב בסוכה, וכמו שהארכנו בענין זה.

7.    

מותר לאכול פירות וירקות מחוץ לסוכה, וכן מותר לאכול אורז חוץ לסוכה, וכל שכן
שמותר לשתות מחוץ לסוכה, מים או מיץ. ואם אוכל פת כסנין, כלומר עוגה, אם אוכל יותר
מכביצה, צריך לאכול בסוכה, אבל לא יברך על אכילה זו. ואם אוכל כשיעור קביעות
סעודה, (כמאתיים ושש עשרה גרם), צריך לברך לישב בסוכה, וכמו שהסברנו כבר.

8.    

כאשר אוכל בסוכה אכילה שצריך לברך עליה ברכת לישב בסוכה, לכתחילה הנכון יותר הוא,
שיברך לישב בסוכה לפני שמתיישב לאכול, ולאחר הברכה יישב ויברך על מה שאוכל ויאכל
לשובע נפשו.

מערכת הלכה יומית, מברכת את קהל המנויים
היקרים, בברכת חג שמח, תזכו לשנים רבות נעימות וטובות,
ונזכה כולנו לראות בביאת משיח צדקינו, ובשמחת בית השואבה, בקול גילת ורנן, במהרה
בימינו אמן

The Laws of the Holiday of Sukkot

As per the request of many of our members and as a public service, we shall
now list a synopsis of some laws which are essential for the upcoming Sukkot
holiday:

The Sukkah must be made of three walls and Schach (the
roof). The walls may be made of any material which can withstand a normal wind,
excluding sheets and the like which cannot and are thus invalid, as we have
discussed at length previously. If the walls are made from metal, plastic, or
anything else which does not grow from the ground, one should not place the
Schach directly on them; rather, one should place some wooden beams on top of
the walls and place the Schach on these beams since these beams grow from the
ground and thus are incapable of becoming impure.

The Schach must be made of something that grows from the
ground, for instance, wooden slats, tree branches, and the like. Likewise, it
must be detached from the ground as opposed to a tree which is still attached
to the ground and cannot be used. Similarly, the Schach must be made of
material that is unable to become impure, excluding foods or wooden vessels
such as wooden crates or chests, for these are indeed capable of becoming
impure. A mat made of straw which is usually made for lying on is capable of
becoming impure and is thus invalid for use as Schach. However, mats made of
reeds (or bamboo) specially made for use as Schach are completely valid for use
as Schach.

The Schach should be made in a light manner, such that
large stars can be seen through it. Nevertheless, even if one made the Schach
in a way that stars cannot be seen through it, it is still valid. However, if
one made the Schach so thick that rain cannot pass through it, one should be
stringent and invalidate such a Sukkah. One should likewise be careful not to
build his Sukkah under a balcony or roof, for this kind of Sukkah is invalid
according to the letter of the law.

On Erev Sukkot, one should not eat over an egg’s volume
(approximately 54 grams) of bread past the tenth halachic hour of the day (from
approximately two o’clock PM and on), so that one will be able to eat the
festive holiday meal that night with an appetite. Some are stringent and
abstain from this beginning from halachic midday. When necessary, one may rely
on the more lenient view.

There is a positive Torah commandment to eat an olive’s
volume (approximately 27 grams) of bread in the Sukkah on the first night of
Sukkot. Before eating, one should have in mind that he is sitting in the Sukkah
in commemoration of the Exodus from Egypt and that he is fulfilling a positive
Torah commandment with this eating.

On the other days of the Sukkot holiday (besides the
second night in the Diaspora), there is no obligation to have a bread meal;
however, if one wishes to eat more than an egg’s volume of bread (approximately
54 grams), one must do so in the Sukkah. In this case, one must recite the
blessing of “Baruch Ata Hashem
Elokeinu Melech Ha’Olam Asher Kideshanu Bemitzvotav Vetzivanu Leeshev Ba’Sukkah,” as we have discussed at length previously.

One may eat fruits, vegetables, and rice outside of the
Sukkah; one may certainly drink water or juice outside of the Sukkah. If one
wishes to eat more than an egg’s volume of cake or other pastries, one must do
so in the Sukkah, however, one would not recite the “Leeshev Ba’Sukkah”
blessing in this instance. If one plans on eating an amount of cake or pastries
which others would consider a meal (approximately 216 grams), one would need to
recite the blessing of “Leeshev Ba’Sukkah.”

When one eats a food in the Sukkah which requires
the “Leeshev Ba’Sukkah” blessing, it is preferable to recite this blessing
before one sits down to eat. After reciting the blessing, one should have a
seat, recite the appropriate blessing for what he is eating, and begin to enjoy
his meal.

ערב יום הכפורים – דברי
מרן בשנת התשס”ח “אני סולח לכולם”

מצות אכילה בערב יום הכפורים
כתוב בתורה (ויקרא כג.)
“ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחודש בערב”. כלומר, מליל עשירי בתשרי, חלה
החובה להתענות תענית יום הכפורים. והקשו רבותינו (במסכת ברכות דף ח.) על לשון הפסוק
“בתשעה לחודש בערב”, שלכאורה היה נכון יותר לכתוב “בעשירי
לחודש”, וממילא נדע שחובה להתענות כבר מליל עשירי בתשרי, שהרי בכל דיני
תורתינו, היום הולך אחר הלילה שלפניו, וכגון ביום השבת, שמזמן שקיעת החמה ביום
שישי, נכנסת שבת.

ותירצו רבותינו שהטעם שנכתב בפסוק “בתשיעי
לחודש בערב”, כדי ללמדינו, שכל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו
התענה תשיעי ועשירי. וראוי למעט במלאכה בערב יום הכפורים, כדי שיוכל להרבות באכילה
ושתיה, וכל העושה מלאכה בערב יום הכפורים אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה.

וכמה טעמים נאמרו על מצוה זו. הרא”ש כתב,
שהטעם שצונו הקדוש ברוך הוא במצוה זו,
שבאהבתו אלינו צוונו להתענות ביום
הכפורים כדי לכפר על עוונותינו, וציוה עלינו להתחזק באכילה ושתיה קודם יום
הכפורים, כדי שנוכל להתענות למחר.

ובספר שבלי הלקט כתב, להיפך, שכאשר אדם אוכל
ושותה בערב יום הכפורים, התענית קשה עליו ביותר, ובזה מקיים מצות “ועניתם את
נפשתיכם”. ובספר שפת אמת כתב טעם נוסף, שכאשר אדם אוכל
ושותה, הוא שמח וטוב לב, ומתוך כך יראה לפייס את חבירו בערב יום הכפורים.

וכתב מרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ”ל
הכ”מ, שאף הנשים חייבות במצוה זו להרבות באכילה ושתיה בערב יום הכפורים, ואף
על פי שנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא, וכאן המצוה היא בקום עשה, לאכול, מכל
מקום, מכיון שהרא”ש כתב שטעם המצוה הוא כדי שנתחזק לקראת התענית, והנשים אף
הן מחויבות בתענית, אם כן,
גם הן שייכות בציווי להתחזק לקראת
התענית.

מנהגי ערב יום הכפורים
כתב רבנו יוסף חיים זצ”ל,
שחייב כל אדם לבקש מחילה מאביו ואימו בערב יום הכפורים, על כל מה שחטא להם ופגע
בכבודם, ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא, ומזלזל בכבוד אביו ואימו, שאם בין אדם לחברו
חייבו חז”ל לבקש מחילה מחברו, כל שכן מאביו ואמו שכמעט אין אדם ניצול מחטא זה
בכל יום. (עד כאן). וכן ראוי לבני זוג שימחלו זה לזו וזו לזה על כל מה שלא נהגו
כשורה אחד עם השני במשך כל השנה.

וזכור לנו, שבכל השנים
האחרונות היו פונים אלינו אנשים רבים לבקש את סליחת מרן זצ”ל, על שדיברו או נהגו כלפיו בחוסר כבוד. ותמיד היה מרן
זצ”ל חנון המרבה לסלוח,
ולא היה נוהג בהקפדה, זולת במקום
שהיה רואה שאין בקשת הסליחה אמתית וכיוצא בזה. אבל לרוב בני האדם היה מוחל וסולח
בנקל.

ובשנת התשס”ח, אמרנו למרן
זצ”ל שישנם אנשים “רגילים”, שמבקשים את סליחתו (והיתה הכוונה בזה
לאנשים מעמך ישראל, ולא לאותם יחידים שהצרו למרן באופן מיוחד). אמר לנו מרן בזו
הלשון: “תאמר להם שאני סולח לכולם, לאף אחד אני לא שומר איבה, ולכולם אני סולח ומוחל ותהיה להם כפרה גמורה”.
וממנו ילמד כל אדם להיות ממהר לסלוח, ולא ישמור טינה לשום אדם מישראל, שלא יענש
שום אדם בסיבתו.

בערב יום הכפורים, נוהגים להתפלל תפלת מנחה,
בעוד היום גדול, דהיינו בשעה מוקדמת,
ובתפילת העמידה, אומר כל אחד פסוק
“יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי
וגואלי”, ואחר כך אומר וידוי ו”על חטא” כפי שנדפס במחזורים. ואז
ילך לביתו ויאכל סעודה מפסקת, שהיא הסעודה האחרונה שאוכל לפני תחילת התענית. ויש לפרוש מכל חמשת העינויים, אכילה, שתיה, רחיצה, נעילת
נעלי עור, ותשמיש המיטה, מלפני שקיעת החמה. (ומצוה מן התורה להתחיל בכל דיני
התענית קודם שקיעת החמה וראוי לנהוג כן לפחות כרבע שעה קודם שקיעת החמה).

מצוה להדליק נרות לכבוד יום הכפורים, וקודם
ההדלקה יש לברך “אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של יום הכפורים”.
ואין לאשה לברך עם ההדלקה ברכת שהחיינו, אלא לאחר חליצת נעליים, שרק אז רשאים לברך
שהחיינו, משום שבברכת שהחיינו מקבלת עליה קדושת יום הכפורים, ומיד היא חייבת בכל
חמשת העינויים.

נוהגים להתעטף בטלית קודם שקיעת החמה (כדי שיוכל
לברך עליה), ומתפללים כל תפילות יום הכפורים בטלית, כדי שיתפלל עמו בכוונה.

Erev Yom Kippur

The Mitzvah to Eat on Erev Yom Kippur
The Torah (Vayikra 23) states: “And you shall oppress yourselves on the ninth
of the month at night,” meaning that the obligation to fast on Yom Kippur
begins from the night of the tenth of Tishrei. Our Sages (Berachot 8a) inquired
about the language of the verse, “The ninth of the month at night,” that would
it not make more sense to write “the tenth of the month” and we shall
understand by default that the obligation to fast begins from the night of the
tenth as we find regarding all other laws of the Torah the day begins with the
preceding night, as we find by Shabbat which begins from sunset on Friday
evening?

Our Sages answered that the reason why the verse states,
“The ninth of the month at night,” is in order to teach us that anyone who eats
and drinks on the ninth of the month, it is considered as if he has fasted for
the ninth and tenth of the month. It is preferable to minimize one’s workload
on Erev Yom Kippur in order that one is able to eat and drink copiously. Anyone
who performs work on Erev Yom Kippur shall never see any blessing from the
money he earns on that day.

There are several reasons given for this Mitzvah. The
Rosh writes that the reason Hashem commanded us to perform this Mitzvah is
because since Hashem, with all of His love, commanded us to fast on Yom Kippur
in order to atone for our sins, He thus commanded us to strengthen ourselves by
eating and drinking before Yom Kippur so that we may fast the next day. The
Shiboleh Ha’Leket writes that, on the contrary, when one eats and drinks on
Erev Yom Kippur, the fast the next day is harder for him and in this way one
fulfills the verse, “You shall oppress yourselves.” The Sefat Emet writes an
additional reason, that when one eats and drinks, this gladdens him and as a
result he will come to appease his friend on Erev Yom Kippur.

Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that women
are also obligated in this Mitzvah to eat and drink plentifully on Erev Yom
Kippur. Although women are exempt from performing positive Mitzvot which are
time-bound and in our situation the Mitzvah is to actively go and eat,
nevertheless, since the Rosh writes that the reason for this Mitzvah is in
order to give us strength for the upcoming fast and women are also obligated to
fast, they are also subsequently obligated to strengthen themselves in
preparation for the fast.

Some Customs Pertaining to Erev Yom Kippur
The great Rabbeinu Yosef Haim zt”l writes that one is obligated to ask
for his parents’ forgiveness on Erev Yom Kippur for all of the sins he has
committed against them and all of the ways he has insulted their honor. One who
does not do so is considered a sinner and treats the respect of his father and
mother lightly, for if our Sages required one to ask one’s friends and fellows
for forgiveness, certainly one ask for his parents’ forgiveness, for it is
almost impossible not to transgress this prohibition daily. It is likewise
worthy for spouses to forgive one another for all of the inappropriate behavior
and angst that they caused each other throughout the year.

In years past, many people have turned to us in order to
ask forgiveness from Maran zt”l for having spoken about or acting
disrespectfully towards him. Maran zt”l would always be merciful and
forgiving and would not be strict or unaccommodating besides for specific situations
where he felt that the request for forgiveness was not genuine. Nevertheless,
he would forgive most people easily.

In the year 5768 (2008), we told Maran zt”l that
there were several “regular” people (i.e. regular people among the Jewish
nation as opposed to specific people who had hurt him in a specific manner).
Maran, in his classic show of love and mercy toward the Jewish nation replied,
as follows: “Tell them that I forgive them all. I do not hold a grudge against
anyone. I forgive everyone whole-heartedly and they have received complete
atonement.” One should learn from the gracious ways of Maran to be quick to
forgive and not to hold a grudge against any Jew so that no fellow Jew is
punished as a result of one’s strictness.

It is customary to pray Mincha at an early hour on Erev
Yom Kippur. In the Amidah prayer, after reciting the verse, “Yihyu Leratzon
Imrei Fi Vehegyon Libi Lefanecha, Hashem Tzuri Vego’ali,” one recites Viduy
(the confessional prayer) and “Al Chet” as is printed in Yom Kippur Machzorim.
Then, one should proceed home and eat his last meal before the onset of the
fast. One should begin to abstain from the five prohibitions that apply on Yom
Kippur (i.e. eating and drinking, washing, rubbing one’s self with oils or
lotions, wearing leather shoes, and marital relations) before sunset. (It is a
Torah commandment to begin abstaining from all the Yom Kippur-related
prohibitions before sunset; it is preferable to do so at least fifteen minutes
before sunset.)

It is a Mitzvah to light candles in honor of Yom Kippur.
Before lighting, one should recite the blessing of, “Baruch Ata Hashem
Elokeinu Melech Ha’Olam Asher Kideshanu Bemitzvotav Vetzivanu Le’Hadlik Ner
Shel Yom HaKippurim.” A woman should not recite the Shehecheyanu blessing
along with the blessing on the candles until she has removed her leather
shoes;  only after doing so can one recite this blessing, for by reciting
this blessing, she accepts upon herself the sanctity of Yom Kippur and becomes
obligated to abstain from the five prohibitions immediately.

It is customary to wrap one’s self in his Tallit before
sunset (so that one will be able to recite the blessing); all of the Yom Kippur
prayers are recited while wearing a Tallit so that one can pray with
concentration while it is on one’s self.

All references are to the verses and Rashi's commentary, unless otherwise stated.

1. Moshe said, “I am 120 years old today. I am no longer able to go out and come in…” How do we know this does not refer to physical inability?
   31:2. Because verse 34:7 says “His (Moshe's) eye never dimmed, and his (youthful) moisture never departed.”
2. Which of Moshe's statements to Yehoshua was later contradicted by Hashem's command?
   31:7 – Moshe told Yehoshua to share his leadership with the Elders. Hashem later commanded Yehoshua to rule alone.
3. Why does the Torah refer to Succot of the eighth year as though it occurred during the shemita year?
   31:10 – Because the laws of the seventh year still apply to the harvest.
4. Why does the Torah command that babies be brought to the Torah reading?
   31:12 – To give reward to those who bring them.
5. What does it mean that Hashem “hides His face?”
   31:17 – He ignores their distress.
6. What function does the song Ha'azinu serve?
   31:21 – It warns what will befall the Jewish People if they abandon Torah.
7. Which verse promises that the Torah will never be totally forgotten?
   31:21 – “For (the Torah) will not be forgotten from the mouth of their offspring.”
8. What is the difference of opinion regarding the placing of the Torah scroll which Moshe gave the levi'im?
   31:26 – Whether it was placed outside but adjacent to the Ark, or inside next to the Tablets.
9. On the day of Moshe's death, why didn't Moshe gather the people by blowing trumpets as he normally would have?
   31:28 – Blowing the trumpets expressed Moshe's dominion, and “there is no dominion on the day of death.” (Kohelet 8)
10. Moshe said, “For I know that after my death you will act corruptly,” but, in fact, this didn't occur until after Yehoshua's death. What does this teach us?
    31:29 – That a person's student is as dear to him as himself. As long as Yehoshua was alive it was as though Moshe himself was alive.

מנהג הכפרות –
איך נהג מרן זצ”ל

שאלה: האם יש לקיים את
מנהג הכפרות בתרנגולים דוקא, או שטוב יותר לקיימו על ידי מעות בלבד?

תשובה: נהגו בכל
תפוצות ישראל לקיים את מנהג ה”כפרות” בערב יום הכפורים, לשחוט תרנגולים
לכל בני הבית, ונוהגים ליקח תרנגול זכר לכל אחד מבני הבית הזכרים, ותרנגולת נקבה לכל אחת מבנות הבית הנקבות. ובעת שמסובב
התרנגול סביב לראש המתכפר, אומר, זה חליפתך זה תמורתך זה כפרתך, וכפי שנדפס
במחזורים, וכשמסובב סביב עצמו יאמר, זה חליפתי וכו'. ומנהג
זה נהגו לעשותו בעשרת ימי תשובה, כלומר, בימים אלה, אחר יום ראש השנה לפני יום
הכפורים.

דברי הרשב”א ומרן השלחן ערוך
וממה שנהגו כן בכל התפוצות, נוכל
ללמוד כי הוא מנהג קדום שנתייסד על ידי גאוני קדם. אולם רבינו  הרשב”א
בתשובה (סימן שצה) כתב: “מנהג הכפרות שעושים בערבי יום כפור,
מצאתיו מנהג פשוט בעירנו,
עם עוד דברים שנראו בעיני שהם
כדרכי האמורי, (דהיינו מנהג גויים), והרחקתי מנהג זה הרבה, וציותי לבטלו, ואף
ששמעתי שדבר זה נשאל לרב האי גאון, ואמר שכן נהגו, עם כל זה מנעתי המנהג”. עד
כאן דברי הרשב”א. גם מרן השלחן ערוך כתב שיש למנוע מנהג זה, וכשיטת
הרשב”א. וכן פסק גם בספר פרי חדש ועוד.

דברי מרן זצ”ל
ומרן רבינו עובדיה יוסף
זצוק”ל כתב, שמכיון שכבר פשט מנהג זה, הן אצל עדות האשכנזים והן אצל עדות
הספרדים, ומכיון שכך גם דעת הגאונים לקיים מנהג זה, וכן כתבו לקיים המנהג עוד רבים
מגדולי הפוסקים, לכן “הנח להם לישראל במנהגם”. ובפרט שנוהגים
ליתן הכפרות או דמיהן (דהיינו כסף כנגד מחיר עוף אחד לכל אדם), לעניים,
ובזה יש מקום לומר שגם הרשב”א מודה להתיר, כיון שיש טעם בדבר גם על פי פשוטן
של דברים.

אולם כל זה מצד החשש שדומה הדבר לדרכי האמורי,
שמצד זה יש להקל בדבר ולהעמיד את המנהג על מקומו. אך יש לעורר על ענין אחר, והוא,
שבמקומות רבים נעשה מנהג הכפרות בצורה המונית, והשוחטים עומדים במשך
שעות מרובות לשחוט, וידיהם עייפות, ופעמים רבות אינם שוחטים כדין. וכבר לפני למעלה
מששים שנה היה מרן רבינו זצ”ל מעורר על הדבר, ואומר שמרן השלחן ערוך אמר שהוא
מנהג האמורי,
“ובאמת שהוא מנהג החת'י
(מלשון חטא) והאמורי”, כי הרבה חטאים נגרמים בעבורו. ולכן יש להזהר מאד
,שתעשה שחיטת העוף כדת וכדין, על ידי שוחט מומחה וירא אלוקים.

גם בזמן שהיה מרן זצוק”ל ראש אבות בתי הדין
במצרים, היה נוהג ללכת בעצמו למקום עריכת הכפרות, וכן ביום חג השבועות, שהיו
נוהגים במצרים לערוך כעין מנהג הכפרות על ידי אווזים. והיה מרן זצ”ל הולך
ומסתובב בין השוחטים, ובודק את הסכינים שלהם, ומשגיח עליהם בשבע עיניים, כדי שלא
ישגו ויאכילו חס ושלום נבלות לישראל. וכמה פעמים בא ממש לידי סכנה מחמת הערותיו
המרובות לשוחטים ולבעלי האיטליזים, עד שניסו לרוצחו נפש שלוש פעמים, ורק בדרך נס
ניצל מרן זצ”ל ממלחמותיהם. (כמו שכתבנו בזה בספר אביר הרועים חלק ראשון). 

ומכל מקום ניתן גם לקיים
מנהג הכפרות במעות (כסף) שיסובב סביב ראש המתכפר ויאמר, זו חליפתך וכו',
אלו המעות ילכו לצדקה ותכנס אתה לחיים טובים ולשלום.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, בזמן שהיתה
רעייתו הרבנית מרגלית ע”ה בחיים, היתה היא נוהגת לקנות אפרוחים כמה חודשים
לפני ראש השנה, והיתה מגדלת אותם, ולאחר מכן היו לוקחים מהם לכפרות. אבל לאחר
פטירתה, חזר מרן זצוק”ל לנהוג כדעת מרן השלחן ערוך, להמנע מעריכת כפרות בעופות,
ולא היה עורך כפרות אלא במעות.
וכן היה נוהג במשך כמה שנים. ואולי
עיקר טעמו בזה היה מפני חששות בכשרות העופות כשהם נשחטים בזמן עריכת הכפרות.

אולם בשנות חייו האחרונות של מרן זצ”ל,
כאשר היה ניתן בקלות להשיג עופות שישחטום כדת וכדין (על ידי הבד”ץ “בית יוסף”),
חזר מרן זצוק”ל לערוך כפרות בעופות דוקא, מפני שרבותינו
המקובלים הרבו בשבח מנהג הכפרות שנוהגים לעשותו בתרנגולים דוקא, כי יש
בכך כפרה לנפש האדם הנקרא “גבר”, כשם שהתרנגול נקרא “גבר”,
וגם רבינו קדוש ה' האר”י ז”ל כתב בשבח המנהג על ידי תרנגולים דוקא. ולכן
גם מרן רבינו הגדול שליט”א, אף שכאמור במשך שנים היה נוהג לקיים את
מנהג הכפרות במעות בלבד, בערוב ימיו חזר לקיים את
מנהג הכפרות בתרנגולים,
וכן הורה לנו, שנכון יותר לקיים את
מנהג הכפרות בתרנגולים. ועל כן, מי שיש בידו לקיים את המנהג בתרנגולים,
שאחר כך יועברו הם או דמיהן לעניים, רצוי מאד שיעשה כן לתועלת נפשו.

ואין צורך להזכיר את גודל איסור צער בעלי חיים,
כמו שיש אומרים בגמרא (בבא מציעא לב.,
ועי' שבת קנד. ובש”ע
חו”מ סימן ערב) “צער בעלי חיים דאוריתא”, שיש בזה איסור חמור מאד
שמביא גם קטרוג גדול על האדם. וכתב הגאון רבי חיים פלאג'י, שנכון לאדם שלא
יגדל אפרוחים קטנים בביתו, מפני שבקלות הם מצטערים, והביא מעשה שהיה, באחד שחי
בזמן רבינו האר”י הקדוש, ולא היו לו ילדים, ובא לפני רבינו האר”י, ואמר
לו האר”י, שנמצאו בביתו אפרוחים קטנים שהיו מטפסים על מין סולם כדי לשתות
מים, ואשתו סילקה את הסולם מהאפרוחים ומאז הם מצטערים, ולכן בא עליו
הקטרוג הגדול הזה. (ואמנם תיקן מעשיו ונושע).

ולכן יש להזהר מאד לנהוג כדת בעופות המובאים
לקיום מנהג הכפרות,
שלא יבאו לידי מיתה משונה או צער
לחינם. ויש לקיים מנהג זה רק במקום בו הוא מקויים תחת השגחה כראוי, שתהיה גם
השחיטה כדת, ושלא יעשו על תרנגול אחד כפרות כמה פעמים כדרך הרמאים. ואם אין אפשרות
לקיים את המנהג בצורה נכונה,
אין ספק שעדיף יותר לקיימו על ידי
מעות בלבד ולא על ידי תרנגולים. וכן נוהגים רבים משלומי אמוני ישראל. וה' הטוב
יכפר בעד. ואחד המרבה ואחר הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לאביו שבשמים.

The Custom of Kaparot and the Custom of Maran zt”l

Question: Should
one fulfill the custom of Kaparot specifically using chickens or should
one merely use money?

Answer: It is
customary among all Jewish communities to perform Kaparot on Erev Yom
Kippur by slaughtering chickens for every member of one’s household. It is
customary to use a rooster (male chicken) for every male member of one’s
household and a hen (female chicken) for every female member of one’s household.
While circling the chicken around the head of the one being atoned for, one
recites: “This is your substitute, replacement, atonement etc.” while circling
the chicken counter-clockwise as is printed in the Machzorim. When circling
one’s own head with a chicken, one should recite: “This is my substitute etc.”
It is customary to do this during the Ten Days of Repentance, i.e. during this
period between Rosh Hashanah and Yom Kippur.

The Opinion of the Rashba and Maran Ha’Shulchan Aruch
The fact that this custom is observed throughout the entire Jewish nation shows
that this custom was established long ago by the luminaries of Israel.
Nevertheless, the Rashba writes in one of his responses (Chapter 395):
“Regarding the Kaparot custom which is performed on Erev Yom Kippur, I
have found this to be the widespread custom in our city along with other things
which seem to me are pagan customs; I have distanced this custom very much and
I have ordered that it be abolished. Although I have heard that Rav Hai Gaon was
asked about this [custom] and he replied that this was indeed the custom, I
have nevertheless discontinued its practice.” Similarly, Maran Ha’Shulchan
Aruch writes that this custom should be discontinued as per the Rashba’s
opinion. The Peri Chadash and other Poskim rule likewise.

The Opinion of Maran zt”l
Nevertheless, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l writes that since this
has become the prevalent custom among Ashkenazi as well as Sephardic
communities in addition to the fact that the Geonim and many other great Poskim
uphold this custom, this custom may continue being observed. This is especially
true when the Kaparot or their value (meaning the monetary value of one
chicken per person) are being donated to the needy, for in this case it would
seem that even the Rashba would agree that it is permissible since there is an
reason for doing so according to the simple understanding of this matter.

All this applies only to the fact that this custom
resembles pagan rituals, in which case we say that one may be lenient and keep
this custom in place. However, we must raise another issue, regarding the fact
that in many places, Kaparot are performed as a large-scale operation;
when the slaughterers stand for hours on end slaughtering, their hands may
become weak and the slaughtering may not necessarily be performed as prescribed
by Halacha. Maran zt”l would raise this issue close to sixty years ago
and would say that according to Maran Ha’Shulchan Aruch, this is a pagan
ritual, and when done in this way, it most certainly is, as many evils result
from this. Thus, one should take care that the slaughtering of the chickens
should be done in accordance with Halacha by an expert and G-d-fearing
slaughterer.

Indeed, even when Maran zt”l served as the head of
all Batei Din in Egypt, he would make sure to go to where the Kaparot
were being held as well as to the place where a similar custom was observed in
Egypt on the Shavuot holiday using geese. Maran would walk around among the
slaughterers and check their knives and watch them carefully so that they would
be careful with their work and not, G-d-forbid, feed non-kosher to fellow Jews.
There were several times where he encountered actual danger to his life because
of his multiple comments and criticism of slaughterers and butchers in the
city; indeed, there were three attempts made on Maran zt”l’s life and he
was saved in a miraculous manner each time.

Nevertheless, one may fulfill the custom of Kaparot
by circling money around the head of the one being atoned for and reciting,
“This money is your substitute etc. this money shall be given to charity and
you shall be bestowed with a good life and peace.”

When Maran’s wife, Rabbanit Margalit, was still alive,
she would purchase some chicks several months before Rosh Hashanah and she
would raise them after which Maran zt”l would use them for Kaparot.
Nevertheless, after he passing, Maran zt”l reverted to the ruling of the
Shulchan Aruch and would use money for Kaparot instead of chickens. This
was his custom for several years. It seems that his main concern at the time
were Kashrut concerns which could arise while the chickens are being
slaughtered in the public Kaparot setting.

Nevertheless, during the last years of his life when
Maran ascertained that he could obtain chickens to be slaughtered according to
the highest standards of Halacha (through slaughterers of his Kashrut organization,
Badatz Bet Yosef), Maran resumed performing Kaparot using chickens
because the Mekubalim speak very highly about performing Kaparot
specifically with chickens, for this provides an atonement for a person is
called “man,” just as a rooster is called “man.” Similarly, the saintly Ari z”l
speaks very highly about performing Kaparot specifically using chickens
as well. Indeed, Maran zt”l had instructed us that it is preferable to
perform Kaparot using chickens. Thus, if one has the opportunity to observe
this custom using chickens such that the chickens or their monetary value will
then be given to the needy, this is certainly the optimal approach.

We need not mention the great sin of causing pain to
animals, as some are of the opinion in the Gemara (Baba Metzia 32a, Shabbat
154a, and see Shulchan Aruch Choshen Mishpat Chapter 272) that “causing pain to
animals is a Torah prohibition.” This is a severe sin which also causes one to
bring Heavenly prosecution upon himself. Thus, one must be extremely careful to
treat the chickens properly so that no unnecessary pain or damage befalls them.
Thus, one should only perform the custom in this way when it takes place under
proper halachic supervision so that the ritual slaughter is also performed in
accordance with Halacha and that the same chicken is not used for several
people like some swindlers do. If it is not possible to perform this custom in
the correct fashion, there is no doubt that one should use money instead of
chickens. May the benevolent Hashem forgive us; whether one does a little more
or a little less, it is the same, as long as one does so for the sake of
Heaven.

1. Why must a captured woman mourn her family for a month in her captor's house?
   21:13 – So her captor will find her unattractive.
2. What fraction of the inheritance does a first-born receive if he has a) one brother? b) two brothers?
   21:17 – a) 2/3 b) 1/2
3. What will become of a ben sorer u'moreh if his parents don't bring him to court?
   21:22 – He will eventually rob and kill to support his physical indulgences.
4. Why is it a degradation to G-d to hang a criminal's body on the gallows overnight?
   21:23 – Because humans are made in G-d's image; and because the Jewish People are G-d's children.
5. What do you do if you find a lost object that costs money to maintain?
   22:2 – Sell it and save the money for the owner.
6. Why does the Torah forbid wearing the clothing of the opposite gender?
   22:5 – It leads to immorality.
7. Why does the Torah link the mitzvah of sending away the mother-bird with the mitzvah of making a railing on the roof of your house?
   22:8 – To teach that one mitzvah leads to another, and to prosperity.
8. When is it permitted to wear wool and linen?
   22:12 – Wool tzitzit on a linen garment.
9. What three things happen to a man who falsely slanders his bride?
   22:18 – He receives lashes, pays a fine of 100 silver selah, and may never divorce her against her will.
10. Although the Egyptians enslaved the Jewish People, the Torah allows marriage with their third-generation converts. Why?
    23:8 – Because they hosted Yaakov and his family during the famine.
11. Why is causing someone to sin worse than killing him?
    23:9 – Murder takes away life in this world, while causing someone to sin takes away his life in the World to Come.
12. If one charges interest to his fellow Jew, how many commandments has he transgressed?
    23:21 – Three; two negative commandments and a positive commandment.
13. What is the groom's special obligation to his bride during their first year together?
    24:5 – To gladden her.
14. When is a groom required to fight in a non-obligatory war?
    24:5 – When he remarries his ex-wife.
15. What type of object may one not take as collateral?
    24:6 – Utensils used to prepare food.

1. How do we see from the beginning of Parshat Devarim that Moshe was concerned for the Jewish Peoples honor?
   1:1 Moshe mentions only the names of the places where the Jewish People sinned, but does not mention the sins themselves.
2. How much time elapsed between leaving Mt. Sinai and sending the spies?
   1:2 – 40 days.
3. Moshe rebuked the Jewish People shortly before his death. From whom did he learn this?
   1:3 – From Yaakov, who rebuked his sons shortly before his death.
4. Why did Moshe wait until he had smitten the Amorite kings before rebuking the Jewish People?
   1:4 So that no one could say, “What right has he to rebuke us; has he brought us into any part of the Land as he promised?”
5. What were some of the achievements that resulted from the Jewish People “dwelling” at Mt. Sinai?
   1:6 – They received the Torah, built the mishkan and all its vessels, appointed a Sanhedrin, and appointed officers.
6. Why does the Torah single out the names of the avot in connection with the giving of the Land?
   1:8 – Each of the avot possessed sufficient merit for the Jewish People to inherit the Land.
7. What did Moshe convey to the Jewish People by saying: “You today are like the stars of the Heavens”?
   1:10 – They are an eternal people, just as the sun, moon and stars are eternal.
8. “Apikorsim” (those who denigrate Talmud scholars) observed Moshes every move in order to accuse him. What did they observe, and what did they accuse him of?
   1:13 They observed the time he left home in the morning. If Moshe left early, they accused him of having family problems (which drove him from his home). If he left late, they accused him of staying home in order to plot evil against them.
9. Moshe was looking for several qualities in the judges he chose. Which quality couldn't he find?
   1:15 – Men of understanding.
10. Moshe told the judges, “The case that is too hard for you, bring it to me.” How was he punished for this statement?
    1:17 – When the daughters of Tzelofchad asked him a halachic question, the law was concealed from him.
11. Why did Moshe describe the desert as great and frightful?
    1:19 – Because the Jewish People saw huge, frightening snakes and scorpions in the desert.
12. Which tribe was not represented among the spies?
    1:23 – Levi.
13. Which city did Calev inherit?
    1:36 – Hebron.
14. How many kingdoms was Avraham promised? How many were conquered by Yehoshua?
    2:5 – Avraham was promised the land of ten kingdoms. Yehoshua conquered seven. The lands of Moav, Ammon and Esav will be received in the time of the mashiach.
15. Why were the Jewish People forbidden to provoke Ammon?
    2:9 – This was a reward for Lots younger daughter, the mother of Ammon, for concealing her fathers improper conduct.
16. Why were the Jewish People not permitted to conquer the Philistines?
    2:23 – Because Avraham had made a peace treaty with Avimelech, King of the Philistines.
17. How did Hashem instill the dread of the Jewish People into the nations of the world?
    2:25 – During the battle against Og, the sun stood still for the sake of the Jewish People, and the whole world saw this.
18. Why did Moshe fear Og?
    3:2 – Og possessed merit for having once helped Avraham.
19. Who was instrumental in destroying the Refaim?
    3:11 – Amrafel.
20. What was the advantage of Reuven and Gad leading the way into battle?
    3:18 – They were mighty men, and the enemy would succumb to them.